אפיקורוס

אפיקורוס (341, 270 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני ומייסד האסכולה האפיקוראית. עיקר משנתו היתה שאדם צריך לשאוף להנאה ולשלוות נפש. הנאה כאן אינה רק תענוג חושי, אלא בעיקר רווחה נפשית ושקט פנימי.

נולד להורים אתונאיים בסאמוס. הוא למד אצל מורים שונים, שירת בצבא כבן 18, ולמד גם אצל תומכי דמוקריטוס. בשנותיו הבוגרות לימד בערים שונות וחזר להתיישב באתונה. הוא לא נישא ולא היו לו ילדים. סבל מאבנים בכליות ומת בגיל כ‑72.

כ‑307 לפנה"ס הקים בית ספר בתוך גן שנקרא "הגן". הלימודים נערכו בחוץ, ובגן קיבלו גם נשים ועבדים. זאת עוררה ביקורת אצל חלק מהאליטה, אך בפועל בגן שמרו על צניעות ומשמעת. תלמידיו כונו "הפילוסופים של הגן".

אפיקורוס הושפע מדמוקריטוס, אפלטון ואריסטו. הוא קיבל את הרעיון שהעולם עשוי מאטומים, חלקיקים זעירים של חומר, והוסיף שאטומים יכולים גם לשנות כיוון באופן אקראי. בכך ביטל דטרמיניזם (הרעיון שהכול נקבע מראש) ופתח מקום לרעיון של בחירה חופשית.

הוא טען שכל החושים מעבירים אלינו מידע שנכון בראשיתו, ורק השכל עלול לסלף אותו. גם הנפש נתפסה אצלו כחלק מהגוף, עשויה מאטומים. עם מות הגוף הפסקת קיומה של הנפש.

על‑פי אפיקורוס, הפילוסופיה היא רפואה לנפש: היא עוזרת להפחית פחדים, כולל הפחד מן המוות. המוות איננו רע כשאין קיום אחרי המוות, ולכן אין צורך לפחד ממנו. מטרת החיים היא הנאה והימנעות מסבל. אבל לא כל הנאה טובה; יש להעדיף הנאות שמובילות לרגיעה ולבריאות, ולהימנע מהנאות שמביאות לכאב בעתיד.

האודים והאלים לא מעורבים בחיי האדם. אפיקורוס לא הכחיש את קיומם, אך חשב שהם אדישים ואינם מתערבים. לכן דחה פולחן וקרבנות. הוא ראה בחברויות ערך עליון, והמליץ להתרחק מחשיפה ציבורית, נישואים וקשרים שמביאים סבל.

אפיקורוס כתב רבות, ורוב יצירותיו אבדו. שרדו קטעים מ"על הטבע", שלוש איגרות, אוסף אמרות וצוואתו. השפעתו התרחבה ביוון וברומא, ובמיוחד באמצעות לוקרטיוס ופילודמוס, אך נחלשה עם עליית הנצרות. חלק ניכר ממה שידוע על משנתו מגיע ממקורות חיצוניים.

בכתובים יהודיים המילה "אפיקורוס" הפכה לכינוי לכופר. על‑פי הרמב"ם הכופר בנבואה או ברעיון ההשגחה העליונה (השגחה = השגחה של כוח עליון) נחשב אפיקורוס. בעברית המודרנית המונח משמש לכופר באל או בתורה. במקורות מוקדמים מוזכר כבר במשנה.

בלבול בין המשמעות המקורית למשמעות המודרנית נוצר לאורך הדורות. במערב לעתים מתייחסים ל"אפיקראות" כאל נהנתנות מופרזת, אך אפיקורוס עצמו דגל באיפוק ובמשמעת, ולא ברדיפה בלתי מרוסנת אחרי תענוגות.

אפיקורוס (341, 270 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני. הוא ייסד את האסכולה האפיקוראית.

נולד בסאמוס להורים אתונאיים. למד אצל מורים שונים. שירת בצבא. חי שנים רבות באתונה. לא נישא. מת בגיל כ‑72 ממחלה בכליות.

הקים בית ספר בתוך גן, כ‑307 לפנה"ס. כינו את תלמידיו "הפילוסופים של הגן". בגן למדו גם נשים ועבדים. במקום שמרו על סדר וצניעות.

האמין שהעולם עשוי מאטומים. אטומים הם גרגירים זעירים של חומר. חשב שהנפש חלק מהגוף. אמר שאין צורך לפחד מהמוות.

אפיקורוס חשב שהמטרה בחיים היא למצוא הנאה ושלווה. הנאה לא חייבת להיות רק חושים. הנאה טובה היא שקט נפשי ובריאות. הנאה שמביאה לכאב יש להמנע ממנה.

כתב רבות אבל רוב דבריו אבדו. רעיונותיו השפיעו ביוון וברומא. חלק מיצירותיו הושבו לתשומת לב מאוחר יותר.

ביהדות המילה "אפיקורוס" משמשת לתיאור כופר. הכופר הוא מי שאינו מאמין בנבואה או בהשגחה עליונה. בעברית המודרנית הכינוי מתאר מי שכופר באל או בתורה.

למרות התדמית, אפיקורוס קידם איפוק ומשמעת, ולא רק נהנתנות.