אפריטיף

אַפֵּרִיטִיף (מצרפתית: Apéritif; בעברית: אֶקְדָּם) הוא משקה אלכוהולי שמוגש כמתאבן לפני סעודה. בדרך כלל נותנים גם תוספת קלה, כמו זיתים או עוגיות.

המילה הגיעה מהלטינית aperire, "לפתוח"; המשקה נועד לפתוח את הארוחה. ב-2009 הציעה האקדמיה ללשון העברית את המילה אקדם.

מנהג לשתות מעט אלכוהול לפני הארוחה הופיע בתרבויות שונות לאורך ההיסטוריה. ההיסטוריה המודרנית מקושרת לוורמוט, שמייצרים אותו בטורינו ב-1786 (אנטוניו בנדטו קרפנו). במאה ה-19 הפכו שמות כמו מרטיני וצ'ינזנו לסמלים של הוורמוט.

בסוף המאה ה-19 האפריטיף היה פופולרי במיוחד באירופה. בשלהי המאה ה-20 הוא הוצג גם בארצות הברית. לא ברור בדיוק היכן התחיל המנהג; יש הטוענים שהוא קיים כבר במצרים העתיקה.

באזורים שונים האפריטיף משתלב במסורות מקומיות. בספרד הוא מלווה ארוחות טאפס (מנות קטנות). בקהילות יהודיות של יוצאי צפון־אפריקה הדוברות צרפתית מקובל לקיים קידוש בשבת בליווי מתאבנים ומשקאות כמו ארק ופסטיס, ומכנים זאת "אפריטיף".

בדרך כלל מוגשים משקאות יבשים או קלים, למשל: יין מחוזק, ליקר או שמפניה יבשה. באזורים שונים נוהגים סוגים שונים: בדרום צרפת נפוץ הפאסטיס, בנורמנדי ברנדי קלבדוס, במזרח צרפת Crémant d'Alsace. גם שמפניה, קוניאק, קיר (יין עם קרם דה קסיס), וורמוט, אוזו ומאדרה משמשים כאפריטיף לפי מקום וטעם.

אַפֵּרִיטִיף (Apéritif; בעברית: אקדَم) הוא משקה שלפעמים שותים לפני הארוחה. הוא בא עם נשנושים קטנים, כמו זיתים.

המילה באה מהמילה הלטינית aperire. זה אומר "לפתוח". הכוונה היא לפתוח את הארוחה.

במאה ה-18 התחיל השימוש המודרני בוורמוט בטורינו. מאז הפכו משקאות כאלה לפופולריים באירופה. בעברית הוצעה המילה אקדם.

איפה מגישים? בספרד זה נלווה למנות טאפס, מאכלים קטנים. בקהילות יהודיות של צפון־אפריקה יש קידוש בשבת שמוגש עם משקאות אניס, ומכנים אותו אפריטיף.

נפוץ להשתמש בוורמוט. בדרום צרפת אוהבים פאסטיס. לעתים מגישים שמפניה, אוזו או ברנדי.