ארנבת מצויה שייכת למשפחת הארנביים. היא נפוצה בדרום אסיה, באפריקה ובמזרח התיכון. בישראל היא נמצאת ברחבי הארץ, חוץ מחורשים צפופים בגליל ובכרמל.
היא חיה בכל שטח פתוח, מישורים, רמות ואף מדבריות. לא תימצא ביערות צפופים.
אורך הגוף כ־52, 59.5 ס"מ ומשקל 4, 5 ק"ג. הגוף ארוך וצר. האוזניים ארוכות (עד 14 ס"מ) ושחורות בקצוות. העיניים אדום‑חומות. הרגליים האחוריות ארוכות וחזקות מהקדמיות. הפרווה חומה‑אדמדמה עם חלקים כהים ושטחים בהירים בבטן ובצוואר, מה שמסייע להסוואה.
למין זה מוכרים 12 תת‑מינים שונים.
עונת הרבייה נמשכת בינואר עד יוני. הנקבה מתעברת 2, 4 פעמים בעונה. לעיתים יש לה שני הריונות בו‑זמנית (מצב נדיר שבו מתחיל היריון נוסף לפני סיום הקודם). ההיריון נמשך כ־30, 33 ימים. ההמלטה היא בין מרץ לאוקטובר, ובכל המלטה נולדים 1, 6 גורים.
הגורים שוקלים כ־126 גרם בלידה. הם נולדים עם פרווה והעיניים פתוחות. בגיל שלושה שבועות מתחילים להיגמל מהנקה. כחודש אחרי הלידה הם כבר אוכלים מזון מוצק. הזכר והנקבה מגיעים לבגרות מינית בגיל כ־8 חודשים. רוב הפרטים בטבע לא שורדים יותר משנה; בשביה יש דוגמאות עד 5 שנים, ובמקרים בודדים עד 12.5 שנים.
הארנבת מהירה מאוד, כ־70 קמ"ש. היא יכולה לנתר עד 2.5 מטרים לרחקה ועד 1.5 מטרים לגובה. יודעת לטפס על סלעים ולעתים לשחות. היא לא חופרת מחילות, אלא מסתתרת בגומחות על פני הקרקע, מתרכזת בפעילות בלילה. חלק מאוכלוסיות אסיה מתרגלות לשהות בגומחות קבועות; זה כנראה עוזר להן בסביבה החמה.
עיניה נותנות לה כיסוי ראייה רחב, והיא רגישה לצלילים ותנועות. בשעת סכנה היא מצמידה את גופה לקרקע ונמנעת מתנועה. באביב זכרים רודפים זה את זה ולעתים נלחמים בעמידה כדי לזכות בנקבות.
התקשורת בין פרטיה מסתמכת בעיקר על הראייה. חוש השמיעה מפותח, אך עדיין נחקרת השפעתו על ההתנהגויות.
היא אוכלת רק צמחים: עשבים, גרגירי בר, ירקות, פירות ופטריות. פוגעת לעתים בגידולים חקלאיים. כדי לקבל חלבונים וויטמינים היא ניזונה גם מצואתה הטרייה, התנהגות שנקראת אכילת צואה, ומסייעת בספיגת חומרים חיוניים.
טורפיה העיקריים הם שועלים, עופות דורסים וטורפים אחרים. הצעירים חשופים במיוחד לטורפים ולמחלות; שיעור ההישרדות בשנה הראשונה עומד על כ־60, 80%. גורמי תמותה נוספים הם מזג אוויר קשה, תת‑תזונה, הדברה ותאונות דרכים. הארנבות מהוות כ־5% מסך המזון של הטורפים באזורן.
האדם מתמודד עם הארנבת בעיקר בעזרת מלכודות. לעתים נעשה שימוש בהדברה או הרעלה, אך זה נדיר. בשר הארנבת נאכל בתרבויות מסוימות.
במקורות היהודיים (התורה) הארנבת מוזכרת כאחד החיות האסורות לאכילה.
זו ארנבת שמכונה גם Lepus capensis. היא חיה באפריקה, במזרח התיכון ובישראל.
היא גרה בשדות, בערבות ובאזורים פתוחים. לא אוהבת יער צפוף.
היא כ־52, 60 ס"מ ארוכה ומשקלה כ־4, 5 ק"ג. יש לה אוזניים ארוכות עם קצה שחור. הפרווה חומה‑אדומה. היא נראית דומה לרקע האדמה.
יש לה כ־12 גרסאות (תת‑מינים).
היא מתרבה בין ינואר ליוני. יש לה 2, 4 המלטות בשנה. כל המלטה מכילה 1, 6 גורים. הגורים נולדים עם פרווה ועיניים פתוחות. אחרי שלושה שבועות הם פוחתים מהנקה. בחודש הם כמעט אוכלים לבד.
היא רצה מהר, עד כ־70 קמ"ש. היא יודעת לנתר גבוה ולשחות. הארנבת לא חופרת מחילות. היא מסתתרת בגומות ועשב בעונה. בלילה היא פעילה יותר.
היא שומרת על סביבתה בעזרת העיניים. כשיש סכנה, היא קופאת במקום.
היא אוכלת צמחים: עשבים, גרגירים, ירקות ופירות. לפעמים היא אוכלת תוצאת צרכיה שלה (צואה) כדי לקבל ויטמינים.
טורפים שאוכלים אותה הם שועלים ועופות דורסים. הרבה גורי ארנבות לא שורדים את השנה הראשונה. אנשים לפעמים לוכדים אותה, כי היא גורמת נזק לחקלאות.
בתורה הארנבת נזכרת ובשרה אסור לאכילה.
תגובות גולשים