בטטה

בטטה (שם מדעי: Ipomoea batatas) היא מין של לפופית שנאכלת, וצמח חשוב כמזון ובמספוא. השורשים שלה מעובים, עשירים בעמילן (חומר פחמימתי לאגירת אנרגיה) ובסוכר, והם משמשים לאכילה. למרות המראה הדומה, הבטטה שונה מתפוח האדמה: הבטטה היא שורש מעובה, ואילו תפוח האדמה הוא פקעת, חלק של גבעול שגדל מתחת לאדמה.

השם "בטטה" מקורו בשפת טאינו שבאיים הקריביים. בשפות אחרות המונח עלול להתערבב עם המילה לתפוח אדמה, ולכן פעמים רבות מוסיפים תואר כמו "מתוקה" כדי להבדיל.

הבטטה היא צמח מטפס ולעתים משתרע. יש לה זנים רבים שמשתנים בגודל השורש, בצבעים ובצורת העלים. יש שלושה שלבי גדילה מרכזיים לפני האיסוף, ואורך כל שלב משתנה לפי האקלים: באזור טרופי השלב הראשון קצר יותר מאשר באזורים קרים.

מקור הבטטה בדרום או במרכז אמריקה. שרידים שנמצאו בפרו תוארכו ל-8,000, 10,000 שנה, אך לא תמיד ברור אם הם מעידים על גידול מותאם. הוכחות לבטטה מבוייתת נמצאו בעמק קסמה ותוארכו לכ-2000 לפני הספירה. יש עדויות שהבטטה היתה נפוצה בקרב תרבויות במרכז אמריקה. הבטטה הגיעה גם לפולינזיה לפני הגעת האירופים, אך מקור ההפצה שם שנוי במחלוקת.

עם הגעת האירופים לאמריקה, הבטטה הובאה לאירופה. הפורטוגזים והספרדים הפיצו אותה באפריקה, בהודו, בדרום-מזרח אסיה ובפיליפינים. בסין הופיעה הבטטה בסוף המאה ה-16 דרך הפיליפינים, וביפן הובאה בתחילה במאה ה-17 ושוב מאוחר יותר כדי לסייע במצב רעב.

הבטטה כמעט יחידה במשפחת החבלבליים שמגודל למאכל נרחב. חלק מהיבול משמש לבני אדם וחלק למאכל בעלי חיים. בעלים משמשים במקומות מסוימים כמזון לבהמות. בסין משתמשים בבטטה גם לייצור עמילן ולייצור אלכוהול.

הבטטה היא אחד מגידולי המזון החשובים בעולם. סביב שנת 2000 התוצאה העולמית הגיעה לכ-140 מיליון טון בשנה. בסין בלבד גודלו כ-120 מיליון טון, אך הייצור שם ירד עד 75.8 מיליון טון ב-2007. מדינות משמעותיות נוספות בגידול הן אוגנדה, ניגריה, אינדונזיה, וייטנאם, הודו וטנזניה. במדינות קטנות מסוימות יש צריכה גבוהה לנפש, למשל ברואנדה ובבורונדי.

בישראל נבחנה גידול הבטטה כבר אחרי הקמת המדינה כגידול זול יחסית לתפוח אדמה. ניסיונות מסוימים הביאו לתשומות של כ-4, 5 טון לדונם. בשנות ה-2000 הגידול עלה: ב-2005 היו כ-8,000 דונם בכרם הבטטות, עם תפוקה ממוצעת של כ-4 טון לדונם. הייצוא הישראלי גדל מ־3,000 טון ב-2000 ליותר מ־12,000 טון ב-2005. אזורי הגידול העיקריים הם השרון, שער הנגב, חבל הבשור והערבה הדרומית.

למרות שמקורה טרופי, הבטטה הסתגלה לאזורים רבים בין הקו שמסומן כ-35 מעלות צפון ו-35 מדרום, ומושרת גם עד גובה כ-3,000 מטר. לעתים מגדלים אותה באדמות עניות שאינן מתאימות לגידולים אחרים.

בטטה (שם מדעי Ipomoea batatas) היא צמח שאוכלים את השורש שלו. שורש הבטטה גדול ומעובה. שורש זה שומר מזון בעזרת עמילן (חומר שנותן אנרגיה) ובסוכר. הבטטה שונה מתפוח האדמה כי היא שורש, ולא פקעת של גבעול (פקעת זו חצי גבעול מתחת לאדמה).

המילה "בטטה" באה משפת האנשים טאינו מהאיים הקריביים. בשפות אחרות מוסיפים לעתים את המילה "מתוקה" כדי לא לבלבל עם תפוח אדמה.

הצמח יכול לטפס או להתפרש על האדמה. יש לו זנים שונים שמשתנים בגודל, בצבע ובצורת העלים. גדילת הבטטה עוברת שלבים, והם קצרים יותר באזורים חמים.

הבטטה הגיעה מלפני שנים רבות מדרום וממרכז אמריקה. נמצאו שרידים עתיקים בפרו שהם בני אלפי שנים. לפני הגעת האירופים הבטטה היתה ידועה בתרבויות המקומיות. הספרדים והפורטוגזים הלכידו אותה לאזורים אחרים בעולם. היא הגיעה לאסיה ולאפריקה במאות ה-16, 18.

אוכלים את השורש ואת העלים בחלק מהמקומות. חלק מהיבול נועד לאנשים וחלק לבעלי חיים. בסין גם מייצרים עמילן ואלכוהול מהבטטה.

הבטטה היא אחד הגידולים החשובים בעולם. ב-2000 הופקו כ-140 מיליון טון. סין היתה היצרנית הגדולה ביותר. גם מדינות כמו אוגנדה, ניגריה, אינדונזיה והודו מגדלות הרבה בטטות. בישראל מגדלים בטטות באזורים כמו השרון והערבה. ב-2005 היו כ-8,000 דונם וייצוא הבטטות גדל הרבה.

הבטטה מסתדרת בהרבה מקומות בעולם. היא מצליחה לצמוח בין קווי הרוחב 35 צפון ו-35 דרום. אפשר לגדל אותה גם בגבהים עד כ-3,000 מטר. היא אוהבת גם קרקעות שלא טובות לשאר הגידולים.