בנזודיאזפינים

בנזודיאזפינים הם חומרים פסיכואקטיביים המבוססים כימית על דיאזפין ופניל. יש להם השפעות מרגיעות (סדציה), היפנוטיות (גורמות לשינה), נוגדות חרדה, אנטי-אפילפטיות (מונעות פרכוסים), אמנזתיות (גורמות לשכחה) ומרפות שרירים. משתמשים בהם לעיתים לטיפול קצר טווח בחרדה קשה או בנדודי שינה, אך הם לא מומלצים לשימוש לאחר טראומה או בטיפול בפוסט-טראומה. שימוש ממושך עלול לגרום לסבילות (ירידה בהשפעה עם הזמן), לתלות גופנית ולעיתים לתלות נפשית.

התרכובת הראשונה התגלתה על ידי ד"ר לאו שטרנבאך בשנות ה‑50. דיאזפאם אושר לשימוש ב‑1963. תרופות נוספות לטיפול בשינה הוצגו בשנות ה‑60 וה‑70.

הבנזודיאזפינים פועלים על קולטן בשם GABAA. GABA הוא מוליך עצבי מעכב, הוא מרסן פעילות עצבית. קולטן ה‑GABAA בנוי מחמישה תת‑יחידות. כדי שבנזודיאזפין יקשר אליו צריך הקולטן להכיל תת‑יחידות מסוג α ו‑γ. כשהבנזודיאזפין נקשר, הוא מגביר את הזיקה של GABA לקולטן. זה מעלה את תדירות פתיחת תעלות יוני הכלור בתא, מה שגורם להיפרפולריזציה, ירידה בפוטנציאל התא, ולמעכב את הפעילות הנוירונית. לבנזודיאזפינים שונים יש העדפה שונה לתת‑יחידות; לדוגמה, זיקה גבוהה לתת‑יחידה α1 מקושרת להשפעות מרדימות, בעוד זיקה לתת‑יחידות α2/α3 קשורה להשפעות נוגדות חרדה.

מקובל לחלקם לפי משך ההשפעה:
- קצרי פעולה: פחות מ‑6 שעות. מתאימים לשינה אך עלולים לגרום ל"הנגאובר" ביום הבא או לנדודי שינה חוזרים.
- בינוניים: כ‑6, 10 שעות. תופעות לוואי מתונות.
- ארוכי פעולה: השפעות ארוכות, עלולה להצטבר חומר בגוף. זמן מחצית החיים משתנה, בעיקר אצל קשישים.

קיימים מספר בנזודיאזפינים ומותגים מסחריים, עם זמני מחצית חיים שונים והשפעות שונות.

קיים אנטידוט בשם פלומאזניל, שמשמש לנסות להציל מטופלים בחדר מיון מהשפעות מנת יתר של בנזודיאזפינים.

בנזודיאזפינים קצרים משמשים בעיקר לנידודי שינה. בנזודיאזפינים בעלי טווח בינוני‑ארוך יעילים לטיפול בחרדה. מידאזולם (Midazolam) משמש לעתים בהזרקה לוריד להרגעה לפני פרוצדורות רפואיות. שימוש לרעה נפוץ כשממזגים אותם עם אופיאטים.

מטא‑אנליזה של 18 מחקרים מצאה תוצאות מעורבות: במחקרים מסוימים נטילת בנזודיאזפינים לאחר אירוע טראומטי הגבירה את הסיכוי לפתח פוסט‑טראומה ולהחמיר תסמינים. במחקרים אחרים לא נמצא הבדל מובהק. החוקרים ציינו שמחקרים איכותיים ומבוקרים בנושא מועטים.

תופעות נפוצות כוללות ישנוניות, אטקסיה (קושי בשליטה על שרירים), בלבול, סחרחורת ושיפוט לקוי. לבחירת התרופה יש להסתמך על פרופיל ההשפעות שלה: למשל, ללוראזפאם יש השפעות אמנזטיות חזקות והוא פחות מתאים לטיפול ארוך טווח אצל קשישים. צריכה יחד עם אלכוהול או מדכאים אחרים עלולה להחמיר את הליקויים ואף לגרום למנת יתר קטלנית. בטיפול ארוך טווח ובמינונים גבוהים יש לעקוב אחרי תפקוד הכבד. תגובות פרדוקסליות, עליה בחרדה או מחשבות אובדניות, עלולות להתרחש בתחילת הטיפול.

סבילות להשפעות המרעננות והמורידות שינה מתפתחת בדרך‑כלל תוך ימים ספורים. סבילות להשפעות נוגדות החרדה נדירה לפי מחקר ארוך טווח על אלפראזולאם.

שימוש ממושך עלול להוביל לתלות גופנית. הערכות מצביעות שעד 50% מהמטופלים בדיאזפאם במשך שישה חודשים מפתחים תלות גופנית. הופעת תסמיני גמילה עלולה להיות חמורה אם מפסיקים פתאום. לכן מומלץ להיגמל בהדרגה ותחת פיקוח רפואי. שימוש בתרופה ארוכת מחצית חיים והורדת מינון איטית מקטינים את הסיכון לתסמיני גמילה חדים.

קיים פוטנציאל לשימוש לרעה ולהתמכרות. אנשים משתמשים בבנזודיאזפינים כחומר משלים כדי להגביר השפעות של סמים אחרים או להקל תסמינים של סמים שונים. גם שימוש רפואי חוקי נושא סיכון.

מנת יתר של בנזודיאזפינים עלולה לגרום לתרדמת. שילוב עם אלכוהול מסוכן במיוחד. פלומאזניל הוא אנטיגוניסט הניתן במיון, אך לפניו יש להעניק טיפול תומך ולהיות ערים לאפשרות שנטלו חומרים נוספים.

בישראל מסווגים בנזודיאזפינים כסם פסיכוטרופי. הם ניתנים רק בבית מרקחת על פי מרשם רופא. קיימות הגבלות נוספות על ניפוק ותיעוד המרשמים. בעלון לצרכן מצוין כי יש להשתמש בהם בזהירות.

בנזודיאזפינים הם תרופות שמשפיעות על המוח. הן מרגיעות, עוזרות לשינה, מורידות חרדה ומרפות שרירים. משתמשים בהן לפעמים לטיפול קצר בזמן שקשה לישון או כשיש חרדה חזקה.

התרופה הראשונה התגלתה בשנות ה‑50. דיאזפאם הופיע בשוק בשנות ה‑60.

בנזודיאזפינים עובדים על קולטן במוח שנקרא GABAA. GABA (גאבא) הוא חומר במוח שמרגיע אותו. כשהבנזודיאזפין פועל הוא מחזק את ההשפעה המרגיעה של GABA.

יש תרופות קצרות פעולה (עוזרות לשינה), בינוניות וארוכות. קצרות פועלות שעות ספורות. ארוכות נשארות בגוף זמן רב.

חלקן מיועדות לשינה. אחרות לטיפול בחרדה. יש תרופות שמשתמשים בהן לפני ניתוחים להרגעה.

תופעות נפוצות: ישנוניות, תיאום גוף פחות טוב, בלבול וסחרחורת. אלכוהול יחד עם הבנזודיאזפינים מסוכן מאוד.

אם לוקחים הרבה ולזמן ארוך, הגוף עלול להתרגל. אם מפסיקים בפתאומיות מרגישים רע. לכן מפסיקים לאט ובהשגחה רפואית. אנשים יכולים גם להשתמש בהן שלא בשביל ריפוי, וזה מסוכן.

אם לוקחים יותר מדי, בהצלחה עם אלכוהול, עלולים להירדם מאוד. יש תרופה שמנסים לתת בבית חולים אם מישהו לקח יותר מדי.

בישראל אפשר לקבל אותן רק עם מרשם רופא. החוק דורש רישום ומעקב על המרשמים.