גרמנית

גרמנית (דּוֹיְטְש) היא שפה גרמאנית מערבית במשפחת השפות ההודו‑אירופיות. מדוברות כשפת אם על ידי מעל 100 מיליון אנשים, והיא השפה המדוברת ביותר באיחוד האירופי כשפת אם. גרמנית נלמדת ברחבי העולם כשפה זרה והיא אחת השפות הרשמיות של האיחוד האירופי.

הגרמנית מדוברת בעיקר בגרמניה, אוסטריה, שווייץ, ליכטנשטיין ולוקסמבורג. יש דוברים גם באלזס שבצרפת, בדרום טירול שבאיטליה, בחלקים ממזרח אירופה, בנמיביה ובקהילות מהגרים בצפון ובדרום אמריקה. קהילות כמו האמיש והמנוניטים דוברות ניבים גרמניים.

לשפה שמות שונים בשפות אחרות, שרבים מהם נובעים מחמישה שורשים. בעברית כונתה לעתים "אשכנזית".

הגרמנית נכתבת משמאל לימין. האלפבית הגרמני כולל 26 אותיות, ולכל אות צורות רישיות וקטנות. בכל משפט שמתחיל באות גדולה, וגם שמות עצם תמיד מתחילים באות גדולה.

בגרמנית יש שמונה תנועות בסיסיות. מכיוון שאורכן (משך ההגייה) משפיע על המשמעות, כל תנועה יכולה להיות קצרה או ארוכה. לכן בפועל קיימות כ־16 תנועות שונות. תנועות קצרות נוטות להתנועע לכיוון מרכז חלל הפה.

בדיפתונג ( two sounds joined ) שני עיצורים־תנועה מופיעים ביחד, למשל ai, ei, au ו־eu. הם נשמעים כיחידה אחת.

אוצר המילים בגרמנית גדול מאוד, מוערך בין 330,000 ל־500,000. מילים רבות הושאלו מלטינית וצרפתית. מאפיין בולט הוא היכולת להצמיד מילים זו לזו וליצור מילה ארוכה אחת. כך נוצרות מילים עם יותר מ‑15 אותיות המורכבות ממספר חלקי מילה. בנוסף קיימת הרכבה מודולרית: שורש בסיסי וצירופי תחיליות (הוספות בתחילת המילה) או סופיות שמסמנים משמעויות שונות. גם לפעלים יש התחברויות כאלה, ופעלים עם תחיליות נקראים "פעלים פריקים" (פעלי־פריק), כלומר פעלים עם פרפיגס שהשפעתם ניתנת להפרדה.

בשנת 1996 הוחל שינוי באיות (Neue Rechtschreibung). כ־12 אלף מילים הושפעו. בין השינויים העיקריים:
- השימוש באות ß שונה: לאחר תנועה קצרה כותבים "ss"; ß נשארת אחרי תנועות ארוכות ודיפתונגים.
- אין להשמיט אותיות בחיבור מילים, למעט כמה יוצאים מן הכלל.
- מילים מושאלות זוכו לתקנון (לדוגמה: Mikrofon, Geografie, Jogurt).
- פירקו חלק מהמילים הארוכות כדי להבהיר מבנה.
- כללים לכתיבת ספרות עם מילים (לדוגמה: 8-mal, 20-jährig).
השינוי עורר התנגדות, וחלק מהעיתונים חזרו לאיות הישן, אך ממשלות ומוסדות חנכו לשימוש ברפורמה.

בגרמנית יש כ־12 זמנים (כולל צורות פשוטות, זמני פרפקט, ציווי ומקור־אינפיניטיב). קיימות שלוש קבוצות עיקריות של פעלים:
1) פעלים "חלשים" (weak) הנוטים בעבר באמצעות הוספת עיצור סותם /t/ לגזע.
2) פעלים "חזקים" (strong) שמשנים את התנועה בגזע (אבלאוט) בעת נטייה בעבר.
3) פעלים "מעורבים" (mixed) שמשלבים שינוי תנועה והוספת עיצור.
יש גם פעלים בלתי‑סדירים, כמו sein (להיות), בעלי צורות רבות.

ליצירת זמני הפרפקט משתמשים בפעלים עזר haben (יש, שייכות) ו‑sein (להיות). פעלים שמבטאים תנועה או שינוי מצב בדרך כלל משתמשים ב‑sein. שאר הפעלים משתמשים ב‑haben.

קיימות שתי צורות בינוני: בינוני ההווה ובינוני העבר. שתיהן יכולות לשמש כשם תואר. בינוני ההווה נוצר על‑ידי הוספת הסיומת "-end" לבסיס הפועל, והוא כמו ה‑ing באנגלית אך לא משמש כפועל עצמאי בגרמנית. בינוני העבר נוצר בדרכים שונות בפעלים חלשים ובלחזקים (בחלשים: ge+בסיס+t; בחזקים: שינוי תנועה ולעתים ge+...+en).

הקול הסביל נבנה באמצעות בינוני העבר יחד עם נטיית פועל העזר werden (להיהפך). כלומר הפעולה מוצגת כמתבצעת על הנושא.

בגרמנית שמות העצם עצמם בדרך‑כלל לא משתנים, אך מילות היידוע (articles) משתנות לפי מין, מספר ותפקיד במשפט.

שמות תואר מוטים בשתי מערכות: הטייה "חזקה" (לא‑מיודעת) והטייה "חלשה" (מיודעת). ההטיה משתנה לפי מין, מספר ומקרה דקדוקי.

מבנה חצי־קבוע במשפטים רגילים הוא: נושא + פועל + זמן/אופן/מקום. אבל סדר המילים יכול להשתנות:
- אם מיקום אחר מקדים את הנושא, הפועל עדיין נשאר במקום השני.
- במשפטים עם יותר ממעשה אחד, הפועל המוטה נשאר במקום השני ושאר הצורות הולכות לסוף.
- בשאלות כן/לא הפועל והנושא מתחלפים.
- בפסוקיות (משפטים תלויים) הפועל נמצא בסוף. מילים כמו "wenn", "weil", "als" ו־"dass" פותחות פסוקיות תלויות.
- תחיליות ניתנות לניתוק (separable prefixes): בפסוקיות הן נשארות צמודות לפועל.

eins (1), zwei (2), drei (3), vier (4), fünf (5), sechs (6), sieben (7), acht (8), neun (9), zehn (10).
zwanzig (20), dreißig (30), vierzig (40), fünfzig (50), ein hundert (100).

erste (ראשון), zweite (שני), dritte (שלישי), vierte (רביעי), zehnte (עשירי), zwanzigte (עשרים).

כמה מילים הגיעו לגרמנית מהעברית, בדרך כלל דרך היידיש. דוגמאות: koscher (כשר), Chuzpe (חוצפה), Ganove (גנב), Mischpoke (משפחה/כנופיה).

מילים רבות עברו מגרמנית לעברית, במיוחד דרך היידיש ובתקופות עלייה מגרמניה. דוגמה לכך היא כניסת מילים טכניות ומילים יום‑יומיות לעברית המודרנית.

גרמנית (דויטש) היא שפה גדולה. מדברים בה בעיקר בגרמניה, אוסטריה ושווייץ. יותר מ‑100 מיליון אנשים מדברים גרמנית כשפת אם.

בעברית קראו לשפה גם "אשכנזית" בעבר.

הגרמנית נכתבת משמאל לימין. יש לה 26 אותיות. שמות עצם תמיד מתחילים באות גדולה.

יש בגרמנית תנועות קצרות וארוכות. זה משנה איך המילה נשמעת.

יש צירופי תנועות כמו ai ו‑au שמנגנים ביחד כצליל אחד.

גרמנית בונה מילים ארוכות על‑ידי חיבור מילים קצרות. לכן לפעמים רואים מילים מאוד ארוכות.

בשנת 1996 שינו חלק מהכללים באיות. שינו למשל מתי משתמשים ב‑ß ומתי ב‑ss.

יש שלושה סוגי פעלים: חלשים, חזקים ומעורבים. לפעמים משתמשים בעזרים haben או sein כדי לומר פעולה שהושלמה.

יש צורה שאמורה להיות כמו ה־ing באנגלית. לעיתים היא משמשת כתואר.

אפשר לומר שמשהו "נעשה" בעזרת צורת בינוני העבר ופועל העזר werden.

שמות עצם בדרך‑כלל לא משתנים, אבל המילים שמלפניהם (היידוע) משתנות לפי שימוש.

בסדר רגיל במשפט הפועל בדרך‑כלל במקום השני. בפסוקית תלויה, הפועל בא אחרון.

eins (1), zwei (2), drei (3), vier (4), fünf (5), sechs (6), sieben (7), acht (8), neun (9), zehn (10). zwanzig (20), dreißig (30), ein hundert (100).

מילים מסוימות הגיעו לגרמנית דרך היידיש, למשל koscher (כשר) ו‑Chuzpe (חוצפה).

גם מהגרמנית הגיעו מילים לעברית, במיוחד דרך מי שעלו לארץ מגרמניה.