דבורה בארון-אהרונוביץ נולדה ב-1887 בעיירה אוזדה ליד מינסק, בבלארוס. כבר בילדותה כתבה ביידיש ובעברית. אביה, הרב שבתי, נתן לה גם חינוך תורני ועזר לה ללמוד עברית, מדרשים ומשניות.
כבר בגיל צעיר פרסמה סיפורים בעיתונים והבשילה בהדרגה כסופרת. ב-1910 עלתה לארץ. בעיתון "הפועל הצעיר" ערכה את המדור הספרותי והכירה שם את יוסף אהרונוביץ', שעםו נישאה. לזוג נולדה בת, צפורה.
ב-1915 הוגלו הם לאלכסנדריה במצרים בגזירות ג'מאל פאשה. לאחר חזרתם לישראל ב-1919, המשיכה לעבוד בעיתון עד 1924. אחיה בנימין מת בטיפוס, אירוע שהכעיס והשפיע עליה.
הפרסום הספרותי שלה התעורר לאט. ספרה הראשון, "סיפורים", יצא רק ב-1927. במשך השנים זכתה בפרסים ספרותיים חשובים: פרס ביאליק (1933), פרס רופין (1945) ופרס ברנר (1951), האחרון על ספרה "פרשיות".
בביתה הייתה פעילה בכתיבה ובתרגום. היא תרגמה רומן מוכר, "מאדאם בובארי" של גוסטב פלובר; התרגום יצא לאור לאחר מותה, ב-1957. בשנותיה האחרונות התבודדה בבית ולעיתים לא יצאה ממנו, גם לא להלוויה של בעלה שנפטר ב-1937.
השואה חיזקה את תחושת השליחות שלה לתעד את חיי היהודים בעיירה. חוקרת הספרות עמיה ליבליך הציעה שבת וקשר בינה לבין בתה יצרו דפוס של הזיה משותפת. בתה צפורה חיה מנותקת ולבסוף נמצאה מתה ב-1971, אחרי שנפלה בחדר על הגג.
ארכיונה של בארון שמור במכון גנזים, ארכיון הסופרות והסופרים בישראל.
ספרה הראשון יצא ב-1927 בשם "סיפורים". בין יצירותיה המוכרות גם "פרשיות" שקיבלה את פרס ברנר. כמו כן תרגמה ספרות יפה משפות שונות, וביניהן את "מאדאם בובארי".
דבורה בארון נולדה ב-1887 ליד מינסק. כבר כילדה היא כתבה מחזות וסיפורים.
אביה לימד אותה תורה ועברית. בגיל צעיר פרסמה סיפורים בעיתונים.
ב-1910 עלתה לארץ. היא עבדה בעיתון בשם "הפועל הצעיר". שם הכירה את יוסף אהרונוביץ'. הם התחתנו והייתה להם בת, צפורה.
ב-1915 הוגלו המשפחה למצרים למשך זמן קצר. ב-1919 הם חזרו לתל אביב.
דבורה פרסמה ספרים. ספרה הראשון יצא ב-1927. היא זכתה בפרסים חשובים.
היא גם תרגמה ספרים. לתרגם פירושו להמיר שפה לשפה אחרת. בין היתר תרגמה את "מאדאם בובארי".
בשנים האחרונות חיה בעיקר בבית. ארכיונה נמצא במכון גנזים.
"סיפורים" (1927) ו"פרשיות" שזכה בפרס ברנר.
תגובות גולשים