דְּלַעַת (שם מדעי: Cucurbita) היא סוג צמח ממשפחת הדלועיים. משפחה זו כוללת ירקות מוכרים כמו קישוא ומלון. המילה "דלעת" משמשת גם לשמות עממיים של מספר מינים, כגון דלעת הגינה ודלעת גדולה. כשהיא בשלה הדלעת בדרך כלל כתומה.
הצמח הוא חד-ביתי, כלומר יש בו גם פרחים זכריים וגם פרחים נקביים על אותו צמח. הפרחים בדרך כלל צהובים. פרי הדלעת הוא ענבה בשרנית, כלומר פרי גדול ובשרני, וצורתו משתנה: כדורית, ביצתית או מוארכת. צבע הכתום נוצר מצבענים טבעיים שנקראים קרוטנואידים, כמו בטא-קרוטן.
זנים גדולים שוקלים בדרך כלל 18, 36 ק״ג. שיא העולם עומד על 1,226 ק״ג, שנקבע ב-2021 באיטליה.
הדלעת נאכלת מבושלת, אפויה או קלויה. אפשר להכין ממנה מרק, פשטידה או פירה. כשהיא צעירה וירוקה אפשר לאכול אותה כמו קישוא. שמן מגלעיני הדלעת מיוצר באוסטריה.
בליל כל הקדושים חורצים בדלעת פנים ומניחים בתוכה נר. המנהג הגיע מאירופה, שם בעבר היו מניחים נרות בכרוב או בסלק מקוריים. הלילה נחגג ב-31 באוקטובר, והמנורות האלה נקראות "ג'ק-או-לנטרן".
הדלעת הופיעה גם בספרות ילדים. דוגמאות בולטות הן "הדלעת המופלאה" ו"מרק דלעת".
גרעיני הדלעת מקוליים ונפוצים כחטיף. בלשון עממית קוראים להם "גרעינים לבנים" בגלל המראה שלהם. גרעיני דלעת מכילים בערך חצי שמן ומשמשים גם להפקת שמן.
דלעת היא פרי גדול ממשפחת הדלועיים. במשפחה יש גם קישוא ומלון. הדלעת בדרך כלל כתומה.
על הצמח יש פרחים זכריים ונקביים. זה נקרא "חד-ביתי". הפרי גדול ובשרני.
מבשלים את הדלעת במרק, בפשטידה או כאפייה. כשהיא צעירה אפשר לאכול אותה כמו קישוא. מדפיקים שמן גם מגרעיני הדלעת.
בליל כל הקדושים חורצים בדלעת פנים. שמים בתוכה נר דולק. המנהג הגיע מאירופה. החג הוא ב-31 באוקטובר. קוראים לפנס כזה "ג'ק-או-לנטרן".
גרעיני הדלעת מקוליים לאכילה. קוראים להם "גרעינים לבנים". הם מכילים הרבה שמן.
תגובות גולשים