הטיעון הקוסמולוגי

הטיעון הקוסמולוגי הוא ניסיון להראות שיש גורם ראשון שאחראי לקיום היקום. קוראים לו גם טיעון הסיבה הראשונית. יש לו שלוש גרסאות מרכזיות: הגרסה הסיבתית (in esse), הגרסה התלויה ועומדת (in fieri) וגרסת ההיתכנות.

תומאס אקווינאס אימץ רעיון אריסטוטלי של "סיבה שאין לה סיבה". הוא טען שהעולם נגרם על ידי משהו שלא עצמו נגרם, וזהו האל. אקווינאס שקל גם אפשרות שהיקום קיים מאז ומעולם, אך חשב שזה לא משנה את השאלה מדוע יש בכלל קיום.

אבן סינא חקר את מושג הקיום וחילק אותו ל"אפשרי המציאות" (דבר שמהותו ניתנת להפרדה מקיומו, למשל חד-קרן) ול"הכרח המציאות" (דבר שמהותו היא קיומו). הוא טען שללא ישות שהיא הכרח המציאות תתקבל שרשרת סיבתית אינסופית. את הישות הזו הוא זיהה עם האל.

גוטפריד לייבניץ ניסח את עקרון הסיבה המספקת: לכל אמת או דבר חייבת להיות סיבה מספקת להסברו. הוא שאל: מדוע יש משהו במקום לא כלום? לדעתו יש ישות הכרחית שהסיבה לקיומה טמונה בה עצמה.


לפי המבנה הלוגי הקלאסי טיעון הסיבה הראשונית עובד כך:
1) יש דברים שנגרמים;
2) דבר אינו יכול לגרום את עצמו;
3) לכן כל דבר נגרם חייב להיות נגרם על ידי משהו אחר;
4) אי אפשר למתוח שרשרת סיבתית אינסופית לאחור;
5) לכן חייבת להיות סיבה ראשונית שלא נגרמה בעצמה;
6) מילה זו מזוהה עם "אל";
7) מסקנה: אלוהים קיים.

מנחת היסוד כאן היא שהקיום דורש סיבה, כלומר שהיקום נוצר בנקודה בזמן והסיבה היא חיצונית לו. ויליאם ליין קרייג פיתח גרסה מודרנית שמסתמכת על תגלית המפץ הגדול: לכל מה שמתחיל להתקיים יש סיבה; היקום התחיל להתקיים; לכן ליקום יש סיבה.

מכאניקת הקוואנטים מוצגת לעתים כהתנגדות לרעיון שהכל צריך סיבה. טענת המבקרים היא שחלקיקים תת-אטומיים נולדים באופן ספונטני מתוך "וואקום". התשובה לכך היא שהם נוצרים לפי חוקים פיזיקליים קפדניים, ולא באמת "מאין".


הביקורת העיקרית מפנה לעקרון הסיבה המספקת של לייבניץ. אפשר לטעון שאין חובה שלכל דבר להיות סיבה מספקת. בעיה נוספת היא שהטיעון מוכיח höchstens סיבה ראשונית, אבל לא את תכונות האל המסורתיות (כמו כל-יכול או פשוטות). יש טיעונים בעד ואחרים נגד רעיון שדווקא אל אחד הוא הסיבה; אפשר גם לדמיין שהסיבה כוללת כמה ישויות או שהמונח "אלוהים" פירושו כאן ישות פיזיקלית מורכבת.

בנוסף יש דילמות לוגיות: אם אלוהים הוא גם סיבת עצמו (causa sui), נוצר קושי להסביר איך אפשר לייחס סיבה לעצמי בלי להניח את קיומה מראש. מצד שני גרסת קאלאם של קרייג מנסה להימנע מהבעיה על ידי הטענה: רק למה שמתחיל יש סיבה; הדבר שלא התחיל לא צריך סיבה.

הטיעון הקוסמולוגי הוא רעיון שמנסה להסביר למה היקום קיים. (הסבר: טיעון שמחפש סיבה לקיום היקום.)

תומאס אקווינאס אמר שיש דבר ראשון שגרם לעולם. הוא קרא לו אלוהים. (סיבה ראשונית = הסיבה הראשונה שלא נגרמה על ידי משהו אחר.)

אבן סינא חילק דברים לשני סוגים. "אפשרי המציאות" זה דבר שאפשר לחשוב עליו בלי שיהיה קיים. "הכרח המציאות" זה דבר שהמהות שלו קוראת לו להיות קיים. הוא טען שחייבת להיות ישות כזאת אחת.


הטיעון בסדר פשוט:
1) יש דברים שנוצרים;
2) שום דבר לא יכול לגרום לעצמו;
3) אם כך, כל דבר שנוצר הוצא לפועל על ידי משהו אחר;
4) אי אפשר לחזור אחורה בלי סוף;
5) לכן חייבת להיות סיבה ראשונית;
6) זוהי ה"אלוהים".

ישנה גרסה פופולרית שנקראת קאלאם. היא אומרת: לכל מה שמתחיל יש סיבה. היקום התחיל. לכן ליקום יש סיבה.


מישהו טוען שאפשר לדמיין דברים שמופיעים בלי סיבה. אחרים אומרים שלא ראינו כשזה קורה ליקומים, ולכן ההנחה נראית סבירה.


יש ויכוח אם היקום התחיל או שקיים מאז ומעולם. המדע מדבר על המפץ הגדול, אך הדיון ממשיך.


גם יש מי שטוען שהסיבה אולי אינה אל אחד, אלא כמה ישויות או תהליך פיזיקלי. עוד טענה מדעית היא שחלקיקים קטנים נולדים בריק, אבל הם נוצרים לפי כללים.

הטיעון מעורר שאלות גדולות, והוא לא מסביר את כל תכונות האל. הוא עוזר לחשוב ולדון על איך ומה התחיל.