התוניסיה שוכנת לחוף הים התיכון בצפון אפריקה ויש לה היסטוריה ארוכה ורבת השפעות.
האזורים של תוניסיה נשאו עדויות לאוכלוסייה ברברית עתיקה במשך אלפי שנים. בימי קדם, סביב האלף השני־לפנה"ס, החלו לפעול לאורך החוף ערי מסחר גדולות. בסביבות 1100 לפנה"ס הגיעו הפיניקים (ים‑סוחרים ממזרח הים התיכון) והתיישבו בחופי צפון אפריקה.
קרתגו נוסדה במאה ה־9 לפנה"ס והפכה לעיר‑מדינה חזקה ולמרכז מסחר ימי. היא הקימה תחנות מסחר בסרדיניה, בסיציליה ובאיביריה, והרחיבה את השפעתה לאורך נתיבי הסחר הימיים.
החברה הקרתגית פיתחה מוסדות שלטון משולבים: שני שופטים נבחרים פעלו בעשוריות ובנושאים משפטיים, לצד מועצת זקנים. המערכת הזו כללה אלמנטים של מונרכיה, אריסטוקרטיה ודמוקרטיה.
העימותים עם רומא הובילו לשלוש מלחמות פוניות. המלחמה השנייה נודעה במהלכו של חניבעל שחצה את האלפים עם פילים. לבסוף, במלחמה השלישית (149, 146 לפנה"ס), קרתגו הושמדה והאימפריה הרומית שלטה במקום.
אחרי החורבן הפכה תוניסיה לפרובינקיה רומית חשובה. רומאים שיקום את קרתגו, והאזור שימש בסיס חקלאי וצבאי. בנויה של משפחות מקומית־רומיות נותנת דוגמא לספטימיוס סברוס, שהפך לקיסר רומא ב־193 לספירה.
הנצרות התפשטה באזור במאות ה־3 עד ה־5, ובין התאולוגים המפורסמים נולד אוגוסטינוס כאן. גם עלו מחלוקות דתיות כמו הדונאטיזם, שהובילו למתחים פנימיים.
במאה ה־7 נכבשה תוניסיה בידי הערבים המוסלמים. הערבים הקימו את קירואן כמרכז להפצת האסלאם. העיר קרתגו הוחרבה שוב, ומרבית התושבים התאסלמו בתוך דור.
מאות אחר כך שלטו בתוניסיה שליטים מקומיים ושושלות שונות: האע'לבים (המאה ה־9, 10), הפאטימים (המאות ה־10, 11), ובמקומות שונים גם זירים, חפציטים ונורמנים תקופות קצרות. הממלכות הללו הביאו גם שגשוג כלכלי וגם אי‑יציבות פוליטית.
בשלטון החפציטים תוניס (תוניס) פרחה והחלה להתערב יותר במסחר הימי. לקראת המאה ה־16 צמחו שודדי ים בחוף התוניסאי; ח'יר א־דין (ברברוסה), יורד ים טורקי, הקים שלטון זמני.
ב־1574 עברה תוניסיה תחת שלטון העות'מאנים. לאורך תקופה זו פיתחו בה מבנה שלטוני מקומי: דיי, ביי ושבטים מקומיים. ב־1705 נוסדה השושלת החוסיינית, ששלטה כמעט בלתי פורמלית עד המאה ה־20.
בתקופה המודרנית, החל המגע האירופי להתעצם. במאה ה־19 נעשו רפורמות מודרניות, אך גם גוברו החובות למדינות אירופה. ב־1881 הפכה תוניסיה לפרוטקטורט צרפתי. הצרפתים שלטו בכלכלה, בחינוך והתיעלו משאבים לפיתוח תשתיות.
בין שתי מלחמות העולם צמחו תנועות לאומיות, ובראשם דסתור וניו‑דסתור, עם דמויות כמו חביב בורגיבה. בתקופת מלחמת העולם השנייה נכבשה תוניסיה זמנית על ידי הגרמנים, ולבסוף שוחררה ב־1943 על ידי בעלות הברית. לאחר המלחמה התחזקו הקריאות לעצמאות.
ב־20 במרץ 1956 הושגה עצמאות לפרוטקטורט, ותוניסיה הפכה למדינה ריבונית.
ב־1957 בורגיבה הכריז על רפובליקה והפך לנשיא. מדיניותו שמה דגש על מודרניזציה, חינוך ושוויון נשים, והשתמש במנגנון מדיני חזק. ב־1987 הודח בורגיבה בהפיכה ללא אלימות על ידי זין אל־עאבדין בן עלי, שנשיאה אחר כך.
בסוף 2010 פרצה בחברה גל מחאות נגד אבטלה, שחיתות ודיכוי. בינואר 2011 ברחו השלטון הנשיאותי, והחל תהליך פוליטי חדש. מאז נמשכים ניסיונות לרפורמה ושינוי מוסדות המדינה.
תוניסיה שוכנת לחוף הים התיכון בצפון אפריקה. יש לה היסטוריה ארוכה.
לפני הרבה שנים חיו בתוניסיה שבטים ברברים (אנשים מקומיים). אחר כך הגיעו הפיניקים (עמים ימי‑סוחרים) והתיישבו בחוף.
קרתגו הוקמה לפני אלפי שנים והייתה עיר גדולה וסוחרת. היא שלטה בספינות וסחרה רחוק.
הרומאים ורבים מהקרתגים נלחמו כמה פעמים. בסוף קרתגו הושמדה.
אחר כך החזיקו הרומאים את האזור. הם בנו ערים ושדות והביאו אנשים ולשון חדשה, לטינית (שפה של רומא).
מאוחר יותר באו ערבים שהפיצו את דת האסלאם (דין בשם אסלאם). הם הקימו עיר בשם קירואן, והרבה תושבים קבלו את הדת.
במשך מאות שנים שלטו שושלות שונות. לפעמים הגיעו שודדי ים שפגעו בסחר. בסוף המאה ה־16 נכנסה תוניסיה תחת שלטון העות'מאנים (אימפריה גדולה מטורקיה).
ב־1881 צרפת שלטה בתוניסיה. אחרי מלחמת העולם השנייה גדלה תנועת עצמאות בראשות חביב בורגיבה. ב־1956 קיבלה תוניסיה עצמאות.
ב־1957 בורגיבה הכריז על רפובליקה (מדינה בלי מלך). הוא רצה למדינה מודרנית ולשוויון נשים. ב־1987 הגיע מנהיג חדש בשם זין אל‑עאבדין בן עלי.
בשנים האחרונות, בסוף 2010, העם יצא להפגין נגד בעיות כלכליות ושלטון דיכוי. בינואר 2011 השלטון השתנה והתחילו ניסיונות לשנות את המדינה.
תגובות גולשים