הנס פון אוילר-שלפין

הנס קארל אוגוסט סימון פון אוילר-שלפין (15 בפברואר 1873, אאוגסבורג, 6 בנובמבר 1964, סטוקהולם) היה ביוכימאי שוודי יליד גרמניה. קיבל את פרס נובל לכימיה ב-1929 יחד עם ארתור הרדן, על מחקריהם בתסיסת סוכר ובאנזימי תסיסה.


לאחר סיום התיכון למד בתחילה אמנות במינכן. מתוך עניין בצבעים עבר ב-1893 ללימודי מדעים. למד בברלין כימיה ופיזיקה והוענק לו דוקטורט ב-1895. בשנים שלאחר מכן עבד במעבדות שונות באירופה, קיבל אישור הוראה בסטוקהולם ב-1898, ובשנת 1906 מונה לפרופסור בכימיה כללית ואורגנית. ב-1929 מונה למנהל מכון הוויטמינים ומכון הביוכימיה בסטוקהולם. פרש מהוראה ב-1941, אך המשיך במחקר עוד שנים רבות.

מחקריו הראשונים פורסמו ב-1904; הם עסקו באנזימים (חלבונים שעוזרים לתגובות כימיות). הוא השווה בין פעולת אנזימים לבין קטליזה, שהיא האצה של תגובות כימיות על ידי חומר מזרז. עבודתו כללה חקר אנזימים כמו אינוורטאז (saccharase) וקטלאז, וכן מחקרים על תסיסה. בהמשך חקר פוספורילציה (הוספת קבוצת פוספט לחומר, מנגנון שמעביר אנרגיה), קו-אנזימים (מולקולות שעוזרות לאנזימים), ושלבי הפתיחה של תהליך התסיסה והקטליזה שלהם.

משנות ה-20 החל גם לחקור ויטמינים. יחד עם עמיתים ביצע מחקרים על ויטמין A וקרוטן ב-1928. פרסם ספרים ומונוגרפיות חשובות: ב-1914 על כימיה של שמרים ותסיסה אלכוהולית, ובין 1925 ל-1934 סדרה מונוגרפית בשם "Chemie der Enzyme", אחת המונוגרפיות הראשונות בתחום האנזימולוגיה. בשנות ה-50 פרסם עבודות נוספות על רדוקטונים (חומרים שמשתתפים בתגובות חמצון-חיזור) וביקר ביפן.

בנוסף חקר את הביוכימיה של גידולים, ובפרט את חומצות הגרעין (החומרים שנושאים מידע בתאים), תוך שימוש בשיטות סימון שפיתח עם ג'ורג' דה הוושי. פרסם שני ספרים בתחום זה, ובהם עבודות על כימותרפיה ומניעה של סרטן.

זכה לחברות באקדמיות מדע שונות ולתארי דוקטור לשם כבוד. נישא פעמיים; נולדו לו תשעה ילדים בסך הכל. בנו מאביו הראשון, אולף פון אוילר, הפך לרופא ופרמקולוג וזכה אף הוא בפרס נובל ב-1970.

הנס פון אוילר-שלפין נולד ב-1873 באאוגסבורג ונפטר ב-1964 בסטוקהולם. הוא היה ביוכימאי. ביוכימאי, מדען שחוקר חומרים ותהליכים של חיים.

ב-1929 קיבל פרס נובל לכימיה עם ארתור הרדן. הם זכו על המחקר שלהם בתסיסה. תסיסה, תהליך שבו שמרים הופכים סוכר לאלכוהול בעזרת אנזימים. אנזימים, חלבונים שעוזרים לתגובות כימיות לקרות.

לפני המדע למד אמנות. אחר כך הפך למדען, קיבל דוקטורט והיה פרופסור בסטוקהולם. פרש מהוראה ב-1941 אך המשיך לחקור.

עבודתו כללה חקר אנזימים חשובים, חקר ויטמינים, וכתיבת ספרים על שמרים ועל אנזימים. הוא גם בדק חומרים בגידולים ובחומצות הגרעין. חומצות הגרעין, החומר בתא ששומר מידע.

היה נשוי פעמיים והיו לו תשעה ילדים. אחד מבניו, אולף, זכה אף הוא בפרס נובל ב-1970.