הצל (פסיכולוגיה)

בפסיכולוגיה האנליטית של קרל גוסטב יונג, ה"צל" הוא ארכיטיפ, דימוי ראשוני שמשותף לבני אדם רבים, שמייצג חלקי אישיות שהאדם מסרב לקבל ומדחיק.

חלקים אלה נתפסים כזרים לאני (א-{אגו}-דיסטוניים), והתגובה אליהם היא לעיתים רתיעה, כעס או שנאה. כאשר אדם מזדהה חזק עם תכונה מסוימת, כמו אדיבות או צניעות, הוא עשוי להדחיק תכונות הפוכות. לדוגמה, מי שמזדהה עם אדיבות עלול לכעוס מאוד על חוסר אדיבות אצל אחרים, גם אם זה לא חצוף.

לפי יונג, הצל הוא חלק טבעי שכל אדם נושא בתוכו, כמו צל פיזי. ככל שהדחיקה גדולה יותר, כך החלק המודחק נעשה "חשוך" ודחוס יותר. בדומה לפרויד, יונג ראה שבצל מתרכזים דחפים ותכונות שהסופר־אגו (המוסר הפנימי) אינו מאפשר להביע.

הטענה היא שהשנאה של אדם לאחרים יכולה לנבוע מהכחשת חלקים דומים בתוכו. כשאדם מתמודד עם הצל ומודע לחלקים אלו, הוא יכול לשלבם בזהות שלו. התהליך מתחיל ככואב וקשה, אך מוביל לאותנטיות ולפחות בושה. תכונות שהודחקו יכולות אז להתבטא באופן מאוזן יותר, כי הן הפכו למודעות וניתנות לשינוי. יונג קרא לתהליך זה אינדיבידואציה, צמיחה שבה האדם מאחד את חלקיו השונים.


אריך נוימן, תלמידו של יונג, ביקר את ה"מוסר הישן" שדרש לדכא את הרע. הוא טען שהדחקה כללית של הצדדים השליליים יוצרת מתח שהחברה לא יכולה להכיל, ומשם נובעים פיצוצים אלימים כמו מלחמות, למשל מלחמת העולם השנייה. נוימן הציע מוסר חדש, שבו מקובל גם להכיר בצדדים החלשים והשליליים של האדם.

הרעיון של "צל קולקטיבי" מסביר גם סימון קבוצות פריבילגיות כזרים ונחותים. כך נוצרת שנאה כלפי קבוצות מסוימות והדרה שלהן. דוגמה לכך היא היחס ההיסטורי כלפי חולי נפש, שהוחרמו ולעתים הוסתרו על ידי משפחותיהם. החברה נוטה להדחיק ולסמן את ה"שונה" כדי לשמור על תחושת הנורמליות.

לפי קרל יונג, ה"צל" הוא חלק באישיות שאנשים מסתירים. ארכיטיפ זה הוא רעיון שחוזר אצל הרבה אנשים.

הצל כולל תכונות שאדם לא רוצה להכיר בהן. לפעמים הוא כועס או מתבייש כשמישהו אחר מראה את התכונות האלה.

אם מישהו מזדהה מאוד עם אדיבות, הוא עלול להדחיק חלקים אחרים שבו. זה אומר שהוא לא מודה בהם וגם לא נותן להם לצאת.

כשהאדם מתמודד עם הצל, זה כואב בהתחלה. אבל אחר כך הוא יכול להרגיש אותנטי יותר ולשלב גם את החלקים הקשים.


נוימן, תלמיד של יונג, אמר שהמוסר הישן שאומר לדחוק את הרע לא עובד. זה יכול לגרום לבעיות גדולות, כמו מלחמות קשה מאוד במאה העשרים.

הצל הקולקטיבי יכול להביא לכך שחברות יגידו שאנשים מסוימים "שונים" ויכניסו אותם החוצה. דוגמה לכך היא היחס לחולי נפש, שעד לפני שנים רבות הוסתרו או לדמו אותם פחות כחלק מהחברה.


הצל מופיע בסיפורים, במיתוסים ובאמנות. המודחק מוצא שם דרך להיבט ולהתבטא.