הוולגטה (בלטינית: Vulgata, "הנפוצה") היא התרגום המרכזי של כתבי הקודש הנוצריים ללטינית. היא כוללת את הברית הישנה לפי הקאנון הקתולי, גם עם ספרים שנחשבים על־ידי יהודים ופרוטסטנטים כחיצוניים.
הגרסה העיקרית של הוולגטה הוכנה על ידי הירונימוס בסוף המאה הרביעית. האפיפיור דמסוס מינה אותו ב-382 לתקן תרגומים ישנים, והירונימוס התחיל לעבוד בסביבות 390 והשלים את רובו עד כ-405. הירונימוס ידע יוונית, עברית וארמית, ותרגם הרבה ספרים מן המקור העברי. הקאנון הקתולי כאן פירושו רשימת הספרים שהכנסייה מקבלת כמקרא.
תרגום הירונימוס נטה לעיתים לקרוב לנוסח המסורה, המסורת העברית של הטקסט, ולא למתרגם היווני הישן שנקרא תרגום השבעים. עם זאת, חלקים מהברית החדשה במהדרות הראשונות של הוולגטה לא נכתבו על ידו. מעשי השליחים, האיגרות וחזון יוחנן נערכו על ידי כותבים אחרים, ואפשר שהעריכה בוצעה ברומא בסוף המאה הרביעית.
הוולגטה נתקבלה בהדרגה. התחיל בה שמועות ושינויים בכתבי־יד, והיו גם מחלוקות על בחירות טקסטואליות. מפורסמת התנגדות ציבורית כשב-403, בעת קריאת תרגום יונה, הקהל זעם על שינוי מילה ותפרצה מהומה. תחת פטרונות קרל הגדול נערכה מהדורה מתוקנת בידי אלקואין סביב שנת 800. בהמשך נוצרה הבליטה שלה בימי הביניים, וכתבי פרשנות חשובים ניטעו בה בשולי הטקסט.
החלוקה לפרקים כפי שאנו מכירים אותה נעשתה לפי הוולגטה ב-1205 על ידי סטיבן לנגטון. השם "וולגטה" (versio vulgata) הופיע רק במאה ה-13, אצל רוג'ר בייקון.
ב-1546, בוועידת טרנטו, הכריזה הכנסייה הקתולית על הוולגטה כתרגום המוסמך של כתבי הקודש. כדי לאחד נוסח מדויק הודפסה ב-1592 הוולגטה הסיקסטו-קלמנטינית. היא נשארה הביבליה הרשמית עד 1979, אז הודפסה ה-Nova Vulgata (הוולגטה החדשה), שאושרה רשמית לאחר מכן.
מהדורות מדעיות עכשוויות של הוולגטה, כולל מהדורת שטוטגרט משנת 1969, משמשות לחקר טקסטואלי ולהבנת התפתחות נוסח הכתובים.
וולגטה (Vulgata) היא תרגום של הספרים הקדושים ללטינית. ללטינית זו קראו בשפות של זמנים עתיקים.
בסוף המאה הרביעית תרגם אדם בשם הירונימוס הרבה מהספרים. הוא ידע עברית ויוונית. הוא עבד במשך שנים והכין תרגום קרוב למקורות בעברית.
חלק מהספרים בברית החדשה לא תורגמו על ידו. אנשים אחרים ערכו אותם מאוחר יותר.
הוולגטה הפכה לביבליה החשובה של הכנסייה הקתולית. ב-1546 הכריזו עליה רשמית בוועידת טרנטו. ב-1592 הודפסה מהדורה אחידה.
ב-1979 הייתה מהדורה חדשה בשם Nova Vulgata. היא משמשת היום בבירור רשמי בכנסייה.
