רפובליקת חוף השנהב (בצרפתית: République de Côte d'Ivoire) היא מדינה בדרום‑מערב אפריקה. היא גובלת בליבריה, גינאה, מאלי, בורקינה פאסו וגאנה. למדינה רצועת חוף לאורך מפרץ גינאה. תושבי המדינה נקראים איבוארים (Ivorians). הנשיא הוא אלאסן ואטארה.
כ-42.5% מהאוכלוסייה הם מוסלמים. המדינה חברה גם בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.
השם המסורתי בעבר הוא "חוף השנהב" (Ivory Coast באנגלית). באוקטובר 1985 ביקשה הממשלה שמות הממשל לשמור על הצורה הצרפתית "Côte d'Ivoire" בכל השפות. בשפה האנגלית ובשפות אחרות עדיין נפוץ השם "Ivory Coast". גם משרדי ממשלה בחו"ל משתמשים בשמות שונים, לדוגמה: משרד החוץ הישראלי כותב "קוט דיוואר (חוף השנהב)", בעוד הודעות אחרות קוראות למדינה "חוף השנהב".
יש ראיות לנוכחות אנושית באזור לפני אלפי שנים. סוחרים מארצות צפון אפריקה ביקרו במקום כבר בתקופה הרומית וסחרו במלח, זהב ועבדים. במאה ה-15 הגיעו מגלי ארצות פורטוגזים, והאזור הפך למרכז לסחר בעבדים ובשנהב.
צרפת התבססה באדמות אלה באמצע המאה ה-19. חוף השנהב הייתה מושבה צרפתית עד שנות ה-40, ואז הוכנה לעצמאות. ב-7 באוגוסט 1960 קיבלה מדינה עצמאות מלאה.
בשנות ה-2000 המדינה חוותה מתחים פנימיים. ניסיון הפיכה ב-2002 וחלוקת מעמד בין צפון ודרום פגעו ביציבות. בבחירות 2010 נוצר משבר פוליטי כששני מועמדים טענו לניצחון. העימות הפך למלחמה קצרה שגבתה כ-1,500 קורבנות. ב-2011 כוחות זרים תפסו חלק בהשבת הסדר, ואלאסן ואטארה נכנס לתפקיד הנשיא. ב-2024 הודיעה המדינה שתסלק את הנוכחות הצבאית הצרפתית.
הבירה הרשמית מאז 1983 היא ימוסוקרו, שם הועברו חלק מהמשרדים. בפועל אביג'אן נשארת המרכז המנהלי והכלכלי. המחלוקות בין אזורים בצפון ובדרום קשורות לעתים לזהות דתית ואתנית.
המלחמות והשפעותיהן הובילו לדיווחים על פגיעה בזכויות אדם, כולל שימוש בעבודת ילדים בתעשיית הקקאו.
כ-67% מהתושבים מועסקים בחקלאות. רק חלק קטן מאד מהשטח הוא חקלאי מעובד; חלק גדול מכוסה מרעה ויערות. הגידולים העיקריים הם תירס, אורז, כותנה, קקאו וקפה, וכן בננות. בחוף השנהב יש גם משאבי טבע כמו זהב ומנגן. היצוא מתמקד בקפה, קקאו, בננות ועץ לא מעובד. אביג'אן היא המרכז הכלכלי והתעשייתי.
התעשייה מעבדה חלק גדול מהתוצרת החקלאית. מייצרים מזון מעובד, סוכר, שמנים, טקסטיל, עיבוד עץ, זיקוק נפט, מוצרי טבק, חומרי בניין, מלט ומוצרי עור.
רשת הדרכים בממלכה כוללת כ-68,000 ק"מ כבישים, מתוכם כ-5,000 ק"מ אספלט. יש כ-1,177 ק"מ מסילות רכבת. בצי הסוחר רשומות אוניות בנפח כולל סביב 7,800 טון. המדינה מפעילה גם קווי טיסות לאזור מערב אפריקה.
בית ספר תיכון ראשון הוקם ב-1952. האוניברסיטה הראשונה באבידג'ן נפתחה בתחילת שנות ה-60. בשנת 2003 הוערך של כ-50% מהאוכלוסייה מעל גיל 15 יש יכולת קריאה וכתיבה.
בתחילת שנות ה-60 הוקמה תחנת רדיו ראשונה. שידורי טלוויזיה החלו ב-1966. ענף הקולנוע הממשלתי פעל גם כן, וסרט מקומי זכה בפרס בפסטיבל קאן ב-1985.
בחוף ובאזור השפלה דרומית הטמפרטורות חמות ולחות גבוהה כל השנה. במרכז הארץ חם מאוד באביב ובקיץ, ויבש יותר בחורף. בדרום יורדים גשמים כל השנה, בעיקר בקיץ. בצפון הגשם פחות, והוא מגיע לרוב בעונות המעבר. כמות המשקעים השנתית הממוצעת בדרום היא כ-1,800, 2,000 מ"מ, ובצפון כ-1,000, 1,200 מ"מ.
תושבי חוף השנהב נקראים איבוארים (Ivorians).
לפי מפקד 2021: כ-42.5% מוסלמים (גרעין בצפון), כ-33.9% נוצרים (בעיקר בדרום), כ-2.2% מאמינים בדתות שבטיות, כ-12.6% חסרי דת ושארית קטנה של דתות אחרות (0.7%).
רפובליקת חוף השנהב (Côte d'Ivoire) נמצאת בדרום‑מערב אפריקה. יש לה חוף לאורך מפרץ גינאה. תושבי המדינה נקראים איבוארים (תושבים של חוף השנהב). הנשיא כיום הוא אלאסן ואטארה.
השם הישן בעבר הוא "חוף השנהב". הממשלה ביקשה להשתמש בצורת השם הצרפתית "Côte d'Ivoire" בכל השפות מאז 1985.
במקום חיו אנשים כבר לפני אלפי שנים. ב-1800־1500 הגיעו סוחרים ומגלי ארצות. צרפת שלטה במקום עד 1960. ב-7 באוגוסט 1960 קיבלה המדינה עצמאות.
בשנות ה-2000 הייתה מדינה מחולקת בין צפון ודרום. בסוף 2010 הייתה מחלוקת על תוצאות הבחירות. הקרבות נגמרו ב-2011, וכ-1,500 אנשים נהרגו בפגיעה קשה. ב-2024 הודיעה המדינה שתסלק חיילים זרים צרפתיים.
הבירה הרשמית היא ימוסוקרו. אבל אביג'אן נשארת העיר הכי חשובה מבחינה מנהלית וכלכלית.
רוב האנשים עובדים בחקלאות (67%). גידולים חשובים הם קקאו (אגוז שמשתמשים בו לשוקולד), קפה, תירס ואורז. יש גם זהב ומנגן. היצוא הגדול הוא קקאו וקפה. אביג'אן היא המרכז הכלכלי.
התעשייה מעבדת מזון, עץ ובדים. יש כבישים רבים, מסילות ברזל ושדות תעופה שמקשרים למדינות שכנות.
בית ספר תיכון ראשון נפתח ב-1952. האוניברסיטה הראשונה נפתחה בתחילת שנות ה-60. ברדיו התחילו לשדר בשנות ה-60, וב-1966 החלו שידורי טלוויזיה.
בדרום חם ולח כל השנה. בצפון פחות גשם והאוויר יבש יותר. בדרום יורד הרבה גשם, ובצפון יורד פחות.
לפי מפקד 2021: כ-42% מוסלמים (מאמיני דת האיסלאם), כ-34% נוצרים (מאמיני הנצרות), כ-2% דתות שבטיות, כ-13% ללא דת ושארית קטנה של דתות אחרות.
תגובות גולשים