יעקב פיכמן

יעקב פיכמן נולד בבלץ שבבסרביה (אימפריה הרוסית) ב-25 בנובמבר 1881. הוא למד בבית־חינוך מסורתי וקיבל שיעורים פרטיים. בגיל 14 עזב את בית אביו כדי להמשיך ללמוד ולעבוד. נדד במחוזות שונים, ובקישינב החל ללמוד רוסית ושפות נוספות. כבר אז החל לכתוב שירים בעברית, ביידיש וברוסית והתפרנס מהוראה.

בשנותיו המוקדמות חיפש קשר עם המחנה הספרותי העברי. ב-1901 עבר לאודסה כדי להתקרב לסופרים כמו ביאליק ואחד העם. פרסם בשבועונים ושרדיוונות, ועבד בהוצאה לאור. ב-1903 עבר לורשה והשתלב בהנהגת העיתונות וההוצאה לאור העברית. בהמשך חזר לבסרביה, עבד בהוראה ופרסם רבות בכתב העת "המעורר".

בשנים שאחרי ערך כתבי עת מרכזיים. בווילנה ובלטו את מעורבותו בעיתונות העברית. ב-1910 נישא לבת־שבע גרינברג. ב-1912 הוזמן לעלות לארץ כדי לערוך את הירחון "מולדת" והתחבר לנופי הארץ, שהשפיעו על שירתו.

ב-1914 נשלח לברלין להוציא לאור ירחון עברי, אך מלחמת העולם הראשונה שינתה את תוכניתו. הוא שהה באודסה ועבד בעיתונים שם. לאחר המלחמה נדד באירופה וחזר לארץ באביב 1919. בארץ המשיך לערוך את "מולדת" והחל לערוך גם ירחון בשם "מעברות" ומגזינים ספרותיים נוספים. בתקופות שונות ערך את "התקופה", "השילוח", "מאזנים" ופרויקטים של הוצאת שטיבל.

ב-1927 שב לארץ. בשנות ה־30 ואילך הקדיש זמן לחיבור ועריכה של מאמרים על סופרים ומשוררים עבריים. ב-1944 יצא קובץ שיריו "פאת שדה". התגורר ברחובות, ואחר כך בתל אביב. ב-1947 זכה בפרס אוסישקין וב-1957 זכה בפרס ישראל לספרות יפה.

פיכמן נפטר ב-17 במאי 1958 בבית החולים הדסה בתל אביב ונקבר בבית הקברות טרומפלדור. מאז 1964 מוענק פרס על שמו מטעם איגוד יהודי בסרביה. רחובות ובתי תרבות בישראל נושאים את שמו, ויש לוח זיכרון על ביתו בדיזנגוף 32 בתל אביב.

פיכמן פרסם למעלה ממאה ספרים (הערה: המקור מציין למעלה מ־300 ספרים). יצירתו כוללת שירה, סיפורת, ביקורת, עריכות ותרגומים. נחשב לאחד מהאבות המייסדים של הספרות העברית החדשה ולמשוררי הדור שלאחר ביאליק. הוא יסד וערך את הירחון לנוער "מולדת", שהשפיע על דורות של קוראים צעירים.

עבודותיו כוללות כינוס אנתולוגיות, ביוגרפיות קצרות של יוצרים עבריים ועריכת כתבי סופרים. הוא תרגם שירה ופרוזה מספרות כללית; חלק מתרגומיו פורסם בכתבי עת וחלק יצא כספרים נפרדים.

כמה משיריו הפכו לשירים מוכרים עם לחנים, לדוגמה "אגדה" (מוכר כ"על שפת ים כנרת"), "אורחה במדבר" (מוכר כ"ימין ושמאל") ו"יום יום אני הולך למעונך".

במבקרים ובביקורת הספרותית פיכמן נתפס כמשורר עדין ומלודי. רבים העריכו את יכולתו ליצור אווירה, צבעים וצלילים במילים. שירתו נטתה לממד הלירי והנפשי, ואהבתו לנוף הארץ־ישראלי ניכרת בשיריו. בכמה כתבים השוו אותו לתלמיד מוערך של ביאליק, עם דגש על מוזיקליות המילה, טוהר השפה ורגישות רגשית.

מבקרים ציינו שהוא לא חתר לפריצות דרמטיות אלא ליצירה דקה ומכוּונת, שבה המילה מפעילה רגש ומוזיקה פנימית.

כמבקר ספרותי כתב מסות וביקורות רבות. בחיבוריו ניסח גישה שאינה מפרקת את היצירה לחלקים בלבד, אלא מנסה להעלות את נשמת היצירה ולהראות את דמותה השלמה. בניתוחיו חיפש את העיקר ואת עומק היצירה, וכתב בגישה אוהדת אך גם ביקורתית.

(ברשימה המקורית צוינו ספריו ועבודותיו הרבות.)

(במקור נכללות הערכות של כותבים שונים על שירתו ועל תרומתו לשפה ולספרות העברית.)

(הוזכר ככותרת ללא פירוט נוסף במקור.)

יעקב פיכמן נולד בבלץ ב-25 בנובמבר 1881. הוא כתב שירים וסיפורים בעברית. הוא למד הרבה ונסע לערים שונות כדי לפרסם ולעבוד.

ב-1910 נישא וב-1912 בא לארץ ישראל כדי לערוך כתב עת בשם "מולדת". עיתון זה היה מיועד לנוער. בזמן מלחמת העולם הוא שהה בקצר ובאודסה. הוא חזר לארץ ב-1919.

פיכמן גר ברחובות ואחר כך בתל אביב. הוא נפטר ב-17 במאי 1958 ונקבר בבית הקברות טרומפלדור. יש רחובות ובתי תרבות על שמו.

פיכמן כתב המון ספרים ושירים. המקור אומר יותר מ־300 ספרים. הוא היה גם עורך (עורך, מי שמסדר ומוציא לאור עיתונים וספרים) ומתרגם (מתרגם, מי שמעביר טקסט משפה לשפה).

הרבה משיריו מדברים על נופים בארץ, כמו הכנרת והמדבר. כמה שירים הולחנו והפכו לשירים שאנשים מכירים.

שירתו נשמעת מוזיקלית ופועמת, לעיתים רגועה ולעיתים מלאת צבע. המבקרים אהבו את הרגש והשפה הנקייה שלו. הוא נחשב לאחד המשוררים החשובים בדור שאחרי ביאליק.

הוא גם כתב ביקורות ומאמרים על ספרים. זהו אדם שיכול להסביר מה הטוב ביצירה, בלי לפרט יותר מדי.

(במקור נרשמו ספרים רבים ועבודות שונות.)

(במקור יש דעות של אחרים על יצירתו.)