יעקב שמואל ביק (6 ביולי 1772, 21 במאי 1831) היה סופר עברי ופועַל בתנועת ההשכלה (תנועה שקידמה חינוך ורעיונות מודרניים בקרב יהודים) בגליציה.
ביק התגורר רוב ימיו בברודי. הוא קיבל חינוך דתי ולמד גם גרמנית, צרפתית ואנגלית. הכיר את ר' מנדל לפין והיה לידידיו ותלמידיו של משכילי גליציה; שמר על קשרי מכתבים עם כמה מהם.
ב-1817 ערך כתב-עת ספרותי בשם "עולת שבת" שהופץ בכתב יד בין המשכילים. ב-1815 השתתף בפולמוס (ויכוח פומבי) על תרגום ספר משלי ליידיש. ביק טען שהיידיש, השפה המדוברת על ידי רבים מהיהודים, ראויה לשימוש אם רוצים להפיץ השכלה בקרב העם. זו עמדה שנתפסה מאוחר יותר כחלק מהתפתחות היידישיזם.
בשנות ה־20 תרגם ועיבד שירים מצרפתית ומאנגלית. כתב גם קינה על מותו של מושל גליציה, ופרסם מאמרים פובליציסטיים על ענייני השכלה. חלק מיצירותיו לא ראו אור בימיו כי חש שהציבור עדיין לא מוכן לרעיונות ההשכלה.
בתחילה היה ביק מתנגד לחסידות (תנועה דתית עממית שדגלה ברגשות ובאהבת העם). אך סביב 1826 חלה תפנית: הוא התרחק מרעיונות ההשכלה ותמך יותר ברעיון של "אהבת ישראל" ובהתקרבות לחסידים. משכילים רבים ראו בו בוגד בדרך, והדיונים בינו לבין חבריו היו חריפים.
ביק נפטר ב־1831 במגפת כולרה (מגפת מחלה קשה) בברודי, כאשר פעל לסייע לנפגעים. רוב כתביו שלא פורסמו אבדו בשריפה בעיר ב-1835; כמה טיוטות וכתבי יד נשמרו בספריית פרנקפורט ותצלומים מהם נמצאים במכון לתצלומי כתבי יד עבריים. לאחר מותו פורסמו מקצת מכתביו ועבודותיו בכתבי עת.
יעקב שמואל ביק (1772, 1831) היה סופר יהודי שחי בברודי.
ביק למד תורה וגם שפות זרות. הוא כתב והשתתף בפעילות חינוכית. ב-1817 הוציא כתב-עת קטן בשם "עולת שבת".
ב-1815 היה ויכוח על תרגום ליידיש. פולמוס זה אומר ויכוח גדול בציבור. ביק טען שיידיש (שפה שידועה לאנשים רבים) טובה להפצת רעיונות חדשים.
בתחילה התנגד לחסידות. חסידות היא תנועה דתית שקוראת לאהבת העם ולתפילה פשוטה. מאוחר יותר, בערך ב-1826, הוא שינה דעתו ותמך בחסידים.
ב-1831 מת במגפת כולרה (מחלה קשה) בזמן שעזר לחולים. חלק גדול מכתביו אבדו בשריפה ב-1835. טיוטות שלו נשמרו בספרייה בפרנקפורט.
תגובות גולשים