מוטל בן פייסי החזן

מוטל בן פייסי החזן של שלום עליכם יצא בשני חלקים, הראשון ב־1907 והשני ב־1916. זהו הרומן האחרון שכתב.

דרך עיני הילד מוטל, יתום מאביו, נחשף חיי העיירה היהודית (הווי העיירות), שאיפות התושבים ומצבם הכלכלי והלאומי במזרח אירופה בתחילת המאה ה־20. החלק הראשון מתמקד בעיירה וברצון להגר מערבה. החלק השני מתרחש בארצות הברית, אליה היגרו דמויות הספר.

החלק השני נקטע בפרק 18 בגלל מותו של שלום עליכם. הוא כתב את הספר עד ארבעה ימים לפני מותו. בזמן הכתיבה לא ישן טוב, ובעת שיעץ החלט להרים עט ולכתוב, ולכן כתב פרקים נוספים במיטה.

הספר נכתב במקור ביידיש בשם מאָטל פייסע דעם חזנס. תרגום העברית הראשון נעשה על ידי י"ד ברקוביץ, חתנו של שלום עליכם. בהמשך יצאו תרגומים נוספים, וב־1997 הודפסה במהדורה חדשה ומלאה בלשון המקור על ידי הוצאת מאגנס, בכתיב מודרני.

משפט בולט מהספר הוא "אשרי, יתום אני!", משפט שמחבר בין האסון של מות האב לבין תחושת היתמות. מבחינה ספרותית זו דוגמה לאוקסימורון, שילוב של מילים שנראות מנוגדות, שמדגיש את הקרבה בין צחוק וכאב ביצירה.

מוטל בן פייסי החזן הוא ספר של שלום עליכם. הוא יצא בחלקים ב־1907 וב־1916. זהו הספר האחרון שהוא כתב.

מוטל הוא ילד שאביו, פייסי החזן, מת. חזן, זה מי שמכוון את התפילה בבית הכנסת. בספר רואים איך חיו היהודים בעיירה והאם הם רוצים לנסוע לאמריקה. החלק השני קורה באמריקה.

הספר נקטע בפרק 18 כי המחבר מת בזמן הכתיבה. הוא כתב עד ארבעה ימים לפני מותו.

הספר נכתב ביידיש. תרגום העברי הראשון נעשה על ידי י"ד ברקוביץ. משפט מפורסם מהספר הוא "אשרי, יתום אני!". המשפט משלב עצב ושמחה יחד. אוקסימורון, שתי מילים שנראות הפוכות, אבל נשמעות ביחד.