"מזל טוב" היא ברכה מקובלת אצל יהודים כדי להשתתף בשמחה על אירוע משמעותי. המילה "מזל" מוזכרת בתנ"ך פעם אחת בספר מלכים. במשנה מופיע פירוש של "מזל" כ"קבוצת כוכבים" או כ"גורל". ביידיש, שפת יהודי אשכנז ומזרח אירופה, למילה זו נתנה משמעות מודרנית של אירוע חיובי, ומשם נולדה הברכה "מזל טוב".
למרות שהמילים עבריות, הביטוי מקורו ביידיש. ביידיש נהגו לומר "מַזֶל" (Mazel) עם הטעמה מלעלית. בעברית נהוג לומר "מַזָּל" עם הטעמה מלרעית. הביטוי הוזכר במילונים באנגלית כבר ב-1862. מילים קרובות של "מזל" יש גם בגרמנית ובשפות אחרות, ו"טוב" משמעותו לשבח בשפות מסוימות.
ביטוי זה נאמר לאיחול על אירוע שכבר קרה, כמו הולדת ילד, בר מצווה או חתונה. הוא שונה מ"בהצלחה", שאותה מאחלים לפני מאורע עתידי. בישראל הברכה נפוצה גם באירועים פחות רשמיים, למשל קבלת רישיון נהיגה, יום הולדת או תחילת עבודה. יש גם מנהג להגיד "מזל טוב" כששברו כלי זכוכית או כלים אחרים, כנראה בקשר למנהג שבירת הכוס בחופה.
הביטוי מופיע בכתבים תורניים, ביניהם אזכורים בספר חסידים ובשו"ת מהר"ם מינץ, שם מצוין שהנוכחים בחופה אומרים "מזל טוב". בחקר ההלכה מופיעה גם השאלה האם איחול זה עומד בסתירה לעיקר "אין מזל לישראל".
"מזל טוב" היא ברכה שאומרים כשמישהו שמח. המילה "מזל" מופיעה פעם אחת בתנ"ך. שם היא יכולה להיות "קבוצת כוכבים" או "גורל". ביידיש - שפה של יהודים ממזרח אירופה - המילה קיבלה משמעות של משהו טוב. כך נולדה הברכה "מזל טוב".
הביטוי הגיע מיידיש. ביידיש אומרים "מַזֶל" (Mazel). בעברית אומרים "מַזָּל". המילה נזכרה במילונים באנגלית כבר ב-1862.
אומרים "מזל טוב" בלידות, בבר/בת מצווה ובחתונות. בישראל אומרים אותה גם ביום הולדת, בקבלת רישיון נהיגה או בעבודה חדשה. יש מנהג לומר אותה גם כשנשבר כלי, כמו אחרי שבירת הכוס בחופה.
תגובות גולשים