מסכת תמורה

מַסֶּכֶת תְּמוּרָה היא המסכת השישית בסדר קדשים במשנה. יש בה שבעה פרקים והיא עוסקת בדיני "המרה", העברת קדושת קורבן לבהמת חולין.

בתלמוד הבבלי המסכת תופסת 33 דפים. במסכת יש כמה נוסחים וחילופי גרסאות, וחזרות רבות על דיונים שנקראות לשנא אחרינא. לשנא אחרינא פירושו ניסוח שני או חזרה של אותה סוגיה.


המונח "המרה" מתאר מצב שבו אדם מחליף את הקדושה של קורבן לבהמה רגילה. הפסוק עליו מבוססת המסכת אוסר להחליף טוב ברע, ומציין שאם החליף, הקודש נשאר קודש ולא ייפדה.

הרמב"ם מסביר סיבה מעשית לכך: אנשים עלולים לנסות להחליף בהמה טובה ברעה כדי לחסוך. כדי למנוע החלפות שמורידות את ערך הקדוש, החוק קובע שההחלפה אינה מבטלת את הקדושה. אם התבצעה החלפה אסורה, גם המקור וגם התחליף יהפכו לקדש.


לפי הקדמת הרמב"ם, מסכת תמורה מגיעה אחרי מסכת ערכין, משום שהפסוק עליה מופיע בסוף פרשת הערכין. לכן נשנתה המסכת אחריה.


המסכת מחולקת לשבעה פרקים עיקריים. בין הנושאים: מי יכול להמיר ומה ממירים, ההבדל בין קרבנות פרטיים וציבוריים, דיני ולדות של בהמות וקביעת מקרים שבהם הקורבן אסור. כל פרק דן בסוגיה הלכתית מסודרת, עם דוגמאות ודיונים על תקפות מעשים שנעשו בחוסר כוונה.

בסה"כ במסכת 35 משניות, והיא ברובה הלכתית ולא אגדתית.

מַסֶּכֶת תְּמוּרָה היא חלק מהמשנה. יש בה שבעה פרקים.

המסכת מדברת על "תמורה". תמורה זו היא העברת "קדושה" מבהמה אחת לאחרת. קדושה פירושה שהחיה הוקדשה למקדש.


התורה אומרת שלא נחליף טוב ברע. אם החליפו בכל זאת, גם המקור וגם ההחלפה יהיו קדושים.

הרמב"ם אמר שהחוק הזה נועד למנוע שאנשים יחליפו חפצים יקרים בזולים כדי לחסוך.


הרמב"ם כותב שהמסכת באה אחרי מסכת ערכין. הפסוק שקשור לתמורה מופיע בפרשת הערכין.


כמה פרקים עוסקים ב: מי יכול להמיר, הבדל בין קרבן פרטי וציבורי, ודינים על בעלי חיים שמוקדשים.

בתלמוד הבבלי יש על המסכת 33 דפים.