מצב צבירה (פאזה) של חומר הוא אחד המצבים שבהם החומר יכול להימצא. ברוב המקרים רואים ארבעה מצבי צבירה ביום‑יום: מוצק, נוזל, גז ופלזמה. יש גם מצב־ביניים כמו גביש נוזלי, ומצבים נדירים בטמפ' קיצוניות כמו נוזל‑על (נוזל בעל תכונות מיוחדות בטמפרטורה קרובה לאפס המוחלט) ונוזל על‑קריטי שיש לו במקביל תכונות של נוזל וגז בלחץ וטמפרטורה מסוימים.
חומר משנה מצב צבירה בטמפרטורת מעבר, וטמפרטורת המעבר שונה מחומר לחומר. לכל מעבר יש שם: מוצק→נוזל נקרא התכה (ולא "המסה"), נוזל→גז נקרא התאיידות, וגז→פלזמה נקרא יינון (פרידה של אלקטרונים מהאטומים). המעברים ההפוכים הם רקומבינציה (פלזמה→גז), התעבות (גז→נוזל) והקפאה או התמצקות (נוזל→מוצק).
לחץ משפיע גם הוא על טמפרטורת המעבר. בדרך כלל לחץ גבוה מעלה את טמפ' המעבר, אבל יש יוצאים מן הכלל, כמו המקרה שבו לחץ גורם להמסת קרח בקלות יחסית. את הקשרים בין טמפרטורה, לחץ ומצב צבירה מציגים בדיאגרמת פאזות (תרשים T‑P).
מוצק: צורה ונפח קבועים יחסית, החלקיקים קשורים במקומם. נוזל: נשפך ויש לו נפח קבוע, אך צורתו משתנה. גז: מתפשט וממלא את הנפח הנתון. פלזמה: גז מיונן שבו חלק מהאלקטרונים נפרדו מהאטומים, ולכן החומר הוא תערובת של יונים ואלקטרונים.
בדיאגרמת פאזה מציירים על ציר אחד את הטמפרטורה ועל השני את הלחץ. העקומות שמפרידות בין האזורים מייצגות תנאי דו‑קיום של שתי פאזה יחד. הנוסחה הידועה קלאוזיוס‑קלפרון מאפשרת לחשב את השיפוע של קווים אלה.
שם המעבר משתנה לפי הכיוון והמצבים המעורבים. המושג מסה (מסיסות) אינו מעבר פאזה; הוא תיאור של ערבוב חומרים ליצירת תמיסה. בדרך כלל חומרים שונים עוברים מעבר בטמפרטורות ולחצים שונים. דוגמה פשוטה: מים בלחץ של אטמוספרה אחת מתמוסגים ב‑0°C (נקודת היתוך) ומתאדים ב‑100°C (נקודת רתיחה). חומרים אחרים, כמו חנקן, רותחים בטמפרטורה נמוכה, בעוד חומרים כמו ברזל נמסים בטמפ' גבוהה.
מעבר פאזה מתחיל לעיתים קרובות באתרים של התגרענות (נקודות התחלה קטנות). היעדר אתרים כאלה עלול להביא לקירור יתר או חימום יתר, כלומר לחומר שנשאר במצב לא יציב לזמן מה.
כשהמחממים מוצק, הטמפרטורה שלו עולה עד לטמפרטורת ההיתוך. בזמן ההיתוך המשך החימום לא מעלה את הטמפ', כי האנרגיה נחוצה לשבירת הקשרים ולשינוי פאזה (זו אנרגיה סמוית־פאזה). אחרי שכל החומר נהפך לנוזל הטמפ' שוב עולה עד לנקודת הרתיחה. ברתיחה האנרגיה משמשת לשינוי פאזה מנוזל לגז, ולכן הטמפ' קבועה בזמן הבועות. כאשר כל החומר גז, המשך חימום מעלה את טמפ' הגז ותנועת החלקיקים שלו.
מצב צבירה הוא הדרך שבה חומר נראה ומרגיש. יש ארבעה מצבים נפוצים: מוצק, נוזל, גז ופלזמה.
מוצק: קשה וצורתו לא משתנה. נוזל: נשפך ויש לו נפח קבוע. גז: מתפשט למילוי כל המקום. פלזמה: גז שבו חלקיקים טעונים, כמו בשמש או בנורת ניאון.
חומר יכול לעבור בין המצבים. מוצק הופך לנוזל בתהליך שנקרא התכה. נוזל הופך לגז בהתאיידות. גז יכול להפוך לפלזמה בתהליך שנקרא יינון. המעברים ההפוכים גם להם יש שמות פשוטים: התעבות והקפאה.
לחץ וטמפרטורה משפיעים על המעבר. למשל, מים במצב רגיל יימסו ב‑0°C וירתחו ב‑100°C בלחץ אטמוספרי רגיל. יש גם דיאגרמת פאזה, תרשים שמראה מתי כל מצב קיים לפי טמפרטורה ולחץ.
יש מצבים מיוחדים ונדירים. דוגמאות: גבישי נוזל, נוזל‑על (נוזל מאוד קר עם תכונות מיוחדות), ועיבוי בוז‑איינשטיין (מצב מאוד קר מאוד מיוחד).
תגובות גולשים