משה נובומייסקי

משה נובומייסקי נולד ב-25 בנובמבר 1873 בבארגוזין שבסיביר. גודל במשפחה שעבדה בכריית זהב. סיים הנדסת מכרות בקניגסברג ב-1897 ועבד בפיתוח תעשיית המכרות בסיביר. ב-1905 הכיר דרך פרופ' אוטו ורבורג את הרעיון של ניצול משאבי ים המלח, בעקבות דוח גאולוגי על הרכב מי הים.

ב-1906 ניהל משא ומתן על חקיקה וניצול משאבי ים המלח. ב-1911 ביקר לראשונה בארץ ישראל וסקר את חופי ים המלח. ב-1920 עלה לארץ וקנה משק בגדרה למשפחתו.

בשנת 1922 רכש זכויות שימוש וקרקע ליד חוף ים המלח, בעזרת הלוואה מהרב רוטשילד. ב-1924 הקים את "סינדיקט ארץ ישראל למכרות" כדי לקבל זיכיונות (רשיונות לניצול) לחקר ולהפקת מחצבים. הוא ערך סקרים גאולוגיים עם ג'ורג' סטנפילד בלייק וב-1925 קיבל אישור לניסויים. שלח את משה לנגוצקי לבצע ניסויים במקום במשך כשנתיים וחצי.

במכרז הבריטי התמודדו מספר קבוצות. הקבוצה של נובומייסקי כללה גם את המהנדס הסקוטי תומאס גרגורי טאלוק. הזיכיון התקבל סופית בתחילת 1930 לתקופה של 75 שנה, אך הדרך לשם כללה ויכוחים ובדיקת מקורות הון.

ב-1929 הקים נובומייסקי את "חברת האשלג הארץ-ישראלית". אשלג (מלח תעשייתי) הוא המוצר העיקרי. החברה פעלה בלונדון (דירקטוריון), בירושלים (ניהול ומחקר), בצפון ים המלח (ייצור ראשי) ובדרום (מרכז בפיתוח).

לייצור השתמשו בבריכות אידוי (אגמים רדודים שמייבשים מים כדי להפיק מלחים). ב-1933 ארגן שיתוף פעולה עם קיבוץ רמת רחל וגייסו עובדים. ב-1934 הוקם מחנה סדום. ב-1939 הוקם קיבוץ בית הערבה ליד האתר הצפוני.

בשנת 1940 ייצוא האשלג הגיע לכחצי מהייצוא התעשייתי של ארץ ישראל. במהלך מלחמת העולם השנייה סיפקה החברה כחצי מצריכת האשלג של בריטניה.

ב-1946 הקים נובומייסקי חברה לייצור דשנים במפרץ חיפה, שנועדה להשתמש באשלג מהים.

ב-1948, בזמן המלחמה, ניסיונותיו של נובומייסקי לשמור על המפעלים נכשלו. הוא ניהל מגעים עם גורמים ירדניים לשמירת האתרים, אך נפגע בתאונת דרכים ולא הצליח להשלים את המגעים. האתרים פונו וכתוצאה מהם חלק מהמפעלים נהרסו ונשדדו.

לאחר המלחמה הוקמה ועדה לבדיקת פעילות החברה. המצב הפוליטי והקשרים הבינלאומיים של החברה הביאו להגבלות על המשך פעילותה.

בדצמבר 1951 החליטה ממשלת ישראל להקים חברה ממשלתית בשם "מפעלי ים המלח בע"מ". ביולי 1952 החברה החדשה רכשה את נכסי חברת האשלג. בהמשך מינויו של מרדכי מקלף כמנכ"ל נתן לדברים יציבות וצמיחה.

ב-1957 הוענקה לנובומייסקי תואר דוקטור לשם כבוד בטכניון. משה נובומייסקי נפטר ב-27 במרץ 1961 ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.

נובומייסקי לא היה חלק מהממסד הציוני, ולכן תרומתו נשכחה זמן רב. ב-1974 נקרא רחוב על שמו בשכונת רמת שרת בירושלים. ב-2021 נפתח מרכז מבקרים על שמו במחנה העובדים הישן בסדום.

משה נובומייסקי נולד ב-25 בנובמבר 1873 בסיביר. הוא למד הנדסת מכרות. זה אומר למד איך לחפר ולמצוא מינרלים תחת האדמה.

הוא שמע על מי הים המלח ושהם מיוחדים. ב-1920 עלה לארץ ישראל. ב-1924 הקים חברה שמטרתה לבדוק ולחלץ מלחים מים המלח.

ב-1929 הקים את "חברת האשלג". אשלג הוא מלח שמשתמשים בו לתעשייה ולדשנים.
החברה עבדה מירושלים ולונדון. את המלח ייצרו בבריכות אידוי. בריכות אידוי הן בריכות שטוחות שמייבשים בהן מים כדי להשאיר את המלח.

בשנות ה-30 הוקמו מחנות וישובים ליד המפעל, כמו סדום ובית הערבה. ב-1940 הייצוא של החברה היה גדול מאוד.

בשנת 1948 הייתה מלחמה. נובומייסקי ניסה לשמור על המפעלים. הוא נפצע בתאונת דרכים ולא הצליח להגן על כולם. חלק מהאתרים נבזזו והונדסו.

ב-1952 הקימה ממשלת ישראל חברה חדשה וקנתה את נכסי חברת האשלג. ב-1957 קיבל נובומייסקי תואר כבוד מהטכניון.

הוא מת ב-27 במרץ 1961 ונקבר בתל אביב. שמו הונצח ברחוב בירושלים. ב-2021 נפתח מרכז מבקרים על שמו בסדום.