ניבי היוונית העתיקה

במהלך יוון הקלאסית, לפני שקם השימוש בקוֹינֶה (קוֹינה, לשון משותפת של העולם ההלניסטי), היוונית העתיקה נחלקה למספר ניבים. ניבים כאן פירושם דרכי דיבור אזוריות בתוך השפה.

ניבים אלה נוצרו באיים ובאזורים שונים של יוון. עם הזמן חלקם התערבבו, אבל לפני כן כל אזור פיתח אוצר מילים וצורות קוליות משלו.

ההבדלים בין הניבים נגעו בעיקר בצלילים ובמילים. חלק מהניבים שמרו על עיצורים (צלילים שאומרים עם עצירת או חיכוך אוויר), בעוד אחרים הפכו אותם לתנועות. ההבדלים השפיעו על מבנה המילים ועל ההגייה.

גם הכתב השתנה בין האזורים. לדוגמה, כמה ניבים השתמשו באות Η כדי לייצג את העיצור h (ה שורקי), ואחרים השתמשו בה לייצוג תנועה ארוכה ē. בסופו של דבר השימוש לתנועה הפך לנפוץ.
אות Ω (אומגה) הופיעה כדי לייצג תנועה ארוכה ō במקום Ο הקצרה, והייתה המצאה מאוחרת יחסית.
אותיות כמו Ξ, Φ, Χ ו־Ψ היו בשימוש שונה באלפביתים אזוריים. בחלק מהמקומות הן לא היו קיימות, והצלילים שהן ייצגו נכתבו בצירופים של אותיות אחרות כגון ΚΣ או ΦΣ. בסופו של דבר הצורות שהשתמשו בהן באטיקה וביונים הפכו לבסיס של האלפבית הקלאסי.

ביוון העתיקה דיברו יוונית בצורות שונות. כל אזור דיבר קצת אחרת.

הדיבורים השונים נולדו באיים ובערים שונות. לאט לאט חלק מהם התאחדו.

הבדלים אלה היו בקולות ובמילים. חלק מהקולות נשארו בחלק מהאזורים ונעלמו באחרים.

גם האותיות השתנו בין מקומות. לדוגמה, באזורים מסוימים האות Η שימשה לצליל h (ה נשמעת), ובמקומות אחרים היא סימנה תנועה ארוכה. האות Ω הומצאה כדי להראות תנועה o ארוכה.
חלק מהאותיות המודרניות כמו Ξ ו־Ψ לא היו בכל המקומות. שם כתבו את הצלילים האלה בעזרת שתי אותיות ביחד, כמו ΚΣ או ΦΣ.
בסוף נוצר אלפבית אחיד יותר, שמהווה את הבסיס לכתב היווני הקלאסי.