עלות אלטרנטיבית

עלות אלטרנטיבית (או הוצאה אלטרנטיבית) היא המחיר של בחירה אחת, שנמדד בערך של האפשרות שוויתרו עליה. לדוגמה: עיר שמחליטה להקים בית חולים על שטח מסוים. העלות האלטרנטיבית היא השימושים האחרים שהיו אפשריים שם, כמו מרכז קניות שמכניס מסים, חניון שמשפר את התחבורה, או מכירת המגרש לתקציב העיר.

עוד דוגמה יומיומית: בילוי עם חברים במשך שעתיים. עלות אלטרנטיבית כאן יכולה להיות השכר שהיית מרוויח בשתי שעות עבודה.

במידה כמותית אפשר למדוד את העלות בכסף (למשל מיסים מקניון). אך לעתים היא איכותית, למשל שטח ירוק שמשפר איכות חיים.

הדרך הפשוטה לחשב היא לשאול: מה הייתה האלטרנטיבה הטובה ביותר שהוותרתי עליה? חשוב להבין שהעלות האלטרנטיבית היא לא סכום כל האפשרויות הויתרו, אלא רק האלטרנטיבה הבאה בתור מבחינת כדאיות.

לפעמים הערך הוא הסתברותי. למשל, מפגש חברתי יכול להוביל להזדמנות עבודה בשכר גבוה. במקרה כזה מחשבים את ההסתברות למצוא עבודה טובה יותר כפול ההפרש בצפי ההשתכרות.

קשה למדוד השפעה של גורם יחיד במערכת גדולה. כלכלנים לפעמים מפשטים את המציאות במודל שנקרא עקומת תמורה. עקומת התמורה מייצגת מצב עם שתי אלטרנטיבות ייצור, שבו הגדלת אחת מפחיתה את השנייה.

קיימים שלושה סוגים עיקריים: כוללת, ממוצעת ושולית.

למשק עם 50 עובדים: כל עובד יכול לייצר 2 יחידות X או 1 יחידה של Y ביום.
המקסימום של X ביום הוא 100. המקסימום של Y ביום הוא 50.
אם נקודת הייצור היא (50,25), העקומה בין (X=100,Y=0) ל-(X=0,Y=50) היא ליניארית. השיפוע שלה הוא -1/2.

עלות אלטרנטיבית (מה שהפסדת כשבחרת משהו אחר) היא מה שילם בשביל הבחירה הזו. למשל: עיר בונה בית חולים על שטח. האפשרות שהסתיימה היא לבנות במקום קניון או למכור את השטח.

עוד דוגמה: לשחק עם חברים שעתיים. מה שהפסדת זה שכר של שעתיים עבודה.

לפעמים מודדים את זה בכסף. לפעמים זה משהו לא כספי, כמו שטח ירוק שהוא חשוב לילדים.

כדי למדוד שואלים: מה הייתה האפשרות השנייה הכי טובה? רק היא נחשבת כהוצאה אלטרנטיבית.

יש שלושה סוגים: כוללת, ממוצעת ושולית. אלה שמות לסוגים שונים של מדידות.

יש 50 עובדים. כל עובד יכול לייצר 2 יחידות X או 1 יחידה Y ביום.
מקסימום X ביום הוא 100. מקסימום Y ביום הוא 50.
נניח שמייצרים (50,25) ביום.