פלואורוזה

פלואורוזה (Fluorosis), נקראת גם רעלת פלואור.
היא נגרמת מחשיפה גבוהה לפלואור או מנטילה מופרזת של פלואוריד. פלואוריד, יון של הפלואור, חומר שנמצא במים ובמשחות שיניים.
המצב יכול להתפתח רק בילדים עד גיל 8, כי עד גיל זה השיניים הקבועות מתפתחות מתחת לחניכיים.
פלואורוזה מתבטאת בשינויים בצבע זגוגית השן לפי דרגת החומרה. זגוגית, השכבה החיצונית הקשה של השן.

בשנת 1901 בקולורדו תוארה לראשונה תופעת "שיניים מנומרות", כתמים שנעו מלבן לחום.
ב־1916 פורסמו סקרים שקשרו את התופעה לצריכת מי שתייה ממקורות שונים.
ב־1931 זיהו שבמים עם ריכוז פלואוריד גבוה מ־13 חלקים למיליון (ppm) נראה הבעיה לעיתים קרובות יותר.
מחקרים ראשוניים הצביעו גם על קשר הפוך בין פלואורוזה לעששת (פחות עששת באזורים עם פלואורוזה).
ד"ר T. Dean ערך מחקר אפידמיולוגי שהיווה בסיס להחלטה להוסיף פלואוריד למי השתייה במדינות שונות.
מאז 1945 מטפלים ברמות הפלואוריד במי השתייה: אם הריכוז גבוה מדי, מורידים אותו כדי למנוע פלואורוזה.

פלואורוזה היא בעיה שקשורה לכמות גבוהה של פלואור.
פלואוריד, חומר שמצוי במים ובמשחות שיניים.
זה קורה רק בילדים עד גיל 8. עד אז השיניים הקבועות גדלות מתחת לחניכיים.
הבעיה גורמת לכתמים על השיניים. הכתמים יכולים להיות לבנים או חומים.

בשנת 1901 בקולורדו תיארו "שיניים מנומרות" עם כתמים על הזגוגית.
מאוחר יותר גילו שזה קשור למים שאנשים שותים.
ב־1931 קישרו את הכתמים לריכוז גבוה של פלואוריד במים.
מאז 1945 מדינות שינו את ריכוז הפלואוריד במי השתייה כדי למנוע את הבעיה.