פרדוקס הכול-יכול

פרדוקס הכול-יכול, או טיעון התכונות הסותרות, מערער על הגדרת האומניפוטנטיות (כול-יכולוּת). אומניפוטנטיות = היכולת לעשות כל דבר. השאלה המרכזית היא האם הגדרה כזו מובילה לסתירות לוגיות.

הפרדוקס מופיע בצורות שונות. דוגמאות נפוצות: האם ישות כל-יכול יכולה ליצור אבן שהיא עצמה לא תוכל להרים? האם היא יכולה ליצור צורה שסותרת את עצמה, כמו עיגול מרובע? שאלות כאלו מנסות להראות שלפעמים "לעשות כל דבר" מביא לסתירה פנימית (תיאור שמכיל ניגוד), ולכן אולי הכל-יכול אינו אפשרי כפי שמובן בדרך הפשוטה.

יש כמה דרכים להגדיר "א' כל-יכול":
1) כל-יכול באופן אבסולוטי: יכול לעשות כל תיאור מילולי, גם אם הוא סותר. זו ההגדרה שהפרדוקס תוקף הכי חזק.
2) יכול לעשות רק פעולות שתיאורן עקבי (ללא סתירה פנימית). הגדרה זו מפחיתה את הכאב של הפרדוקס, אך יש וויכוח אם היא מסמנת הגדרה פחות חזקה של כל-יכול.
3) יכול לעשות רק מה שבאמת נעשה על ידו (המעשה צריך להיות קורה בפועל). זו פותרת את הפרדוקס המקורי, אבל מעלה בעיות אחרות, כמו שיקולים מוסריים או בעיות זמן.
4) הגדרה חלשה יותר: "נאדר", ישות חזקה יותר מכל ישות אחרת, אבל לא בהכרח מסוגלת לכל דבר אבסולוטי.

במסורת היהודית דנו רבנים שונים בשאלת כל-יכולות. רס"ג והרמב"ם כתבו בנושא. הרמב"ם ציין שהעובדה שאלוהים אינו יכול להגביל את עצמו היא סימן לגדולתו; אם הוא היה יכול להגביל עצמו, אז היה מוגבל. גם ר' יוסף אלבו דן בכך. לעומתם, רבי נחמן מברסלב הציע גישה אחרת.

פרדוקס הכול-יכול שואל אם יכול להיות מי שעושה כל דבר. "כול-יכול" פירושו יכול לעשות כל דבר.

שאלות פשוטות שמעלות הפרדוקס: האם ישות שיכולה לעשות הכל יכולה ליצור אבן שהיא לא תוכל להרים? או ליצור עיגול מרובע? או להחליט להפסיק להיות כול-יכול? רעיונות כאלה מראים בעיה אם הגדרה היא סותרת.

יש כמה דרכים לחשוב על זה:
1) הכל-יכול מוחלט - יכול לעשות כל מה שתיארו במילים. זו הבעיה הכי קשה.
2) הכל-יכול יכול רק לעשות דברים שסבירים ולא סותרים. זה פותר חלק מהבעיות.
3) הכל-יכול רק יכול לעשות מה שהוא באמת עשה. זו דרך שעושה את הבעיות פחות קשות.
4) דרך חלשה - ישות הכי חזקה בין כל הישויות, אבל לא בהכרח עושה כל דבר.

רבנים יהודיים דנו בזה. הרמב"ם אמר משהו חשוב: העובדה שאלוהים לא יכול להגביל את עצמו היא בעצם היכולת הגדולה ביותר. רבי נחמן ראה זאת אחרת.