קדיה מולודובסקי נולדה ב-10 במאי 1894 בכפר קרטוז-ברזה שבצפון פולין. היא למדה גננות עברית, כלומר הדרכת ילדים בשפה העברית, אצל יחיאל היילפרין בוורשה. ב-1916 עברה לאודסה כדי להימנע מהחזית במלחמה. שם החלה לפרסם שירים ועבדה עם ילדים יהודים, כולל ניצולי הפרעות מקייב.
בשנים הבאות נלכדה בקייב (1917) ונשארה שם כמה שנים. ב-1920 הופיעו שיריה הראשונים בכתב העת היידי "אייגנס". ב-1921 נישאה לשמחה לב, חוקר ועיתונאי, והם התגוררו בוורשה. שם פרסמה ב-1927 את ספר השירים הראשון שלה "חשוונדיקע נעכט".
מ-1935 עברה לניו יורק. אחרי מלחמת העולם השנייה פרסמה את הספר הידוע שלה על תגובת המשוררת לשואה: "דער מלך דוד אַליין איז געבליבן" (המלך דוד נשאר לבדו). בין 1949 ל-1952 חיה בתל אביב עם בעלה, שם ערכה את המגזין היידי "היים: דאס ווארט פון דער ארבעטנדיקע פרוי אין ארץ ישראל". ב-1952 חזרה עם בעלה לניו יורק.
ב-1943 הייתה בין מקימי כתב העת היידי 'סביבה' בניו יורק. התחילה עם שבעה גליונות עד 1944, ושוב החייתה את המהדורה סביב 1960. היא ערכה את כתב העת כמעט עד סוף חייה.
שמחה לב נפטר בניו יורק ב-1974. בריאותה של מולודובסקי הייתה רופפת לקראת סוף חייה, והיא עברה לפילדלפיה כדי להיות ליד קרוביה. נפטרה בבית אבות ב-23 במרץ 1975. על שמה נקראו רחובות במספר יישובים בישראל, כמו פתח תקווה.
מולודובסקי כתבה ביידיש (שפה יהודית שנאמרה בקהילות יהודיות במרכז ומזרח אירופה). נושאי שירתה עסקו במניעים רגשיים שמדרבנים את התנהגות האדם. לפני השואה שיריה היו קלילים, היתוליים ושמחים. אחרי השואה היא נטתה לכתוב על הזוועות והאובדן, ושירתה קיבלה טון כבד יותר.
היא התפרסמה מאוד בזכות שירי הילדים שלה. שירים אלה מתארים את עולמם של ילדים יהודים עניים בוורשה של שנות ה-30. למרות התיאורים של עוני, השירים מלאים הומור ושמחת חיים.
מולודובסקי גם היתה מבקרת ספרותית וערכה עיתונים יידיים. בתחילת דרכה השתייכה לזרם המודרניסטי ביידיש. זרם זה דרש להעלות את רמת הספרות היידית ולהיאבק בתופעות של כתיבה סנסציונית ו"שונד" (ספרות זולה ופופולרית). הוויכוחים התרבותיים האלה פגעו גם במצבה הכלכלי, והם היו בין הסיבות להעברה לארצות הברית.
כמה משיריה תורגמו לעברית על ידי בני דור חשובים בישראל, למשל נתן אלתרמן וליאה גולדברג. שיריה תורגמו גם לאנגלית על ידי המשוררת וחוקרת היידיש קתרין הלרשטיין. ב-1971 זכתה בפרס איציק מאנגר על יצירה ביידיש.
בשנים האחרונות יצירותיה חזרו להתפרסם ולעורר עניין. ב-2017 הועלתה הצגה שמבוססת על כתיבתה בתיאטרון היידישפיל. ב-2018 הופיעה מהדורה של תרגומי שיריה בעריכת אמיר שומרוני.
קדיה מולודובסקי נולדה ב-10 במאי 1894 בפולין. היא למדה לעבוד עם ילדים בעברית. ב-1916 עברה לאודסה. שם כתבה שירים ועבדה בגן ובבית ספר.
בשנת 1920 הופיעו שיריה לראשונה. ב-1921 נישאה לשמחה לב. הם חיו בוורשה. ב-1927 יצא ספר השירים הראשון שלה.
ב-1935 עברה לארצות הברית, לעיר ניו יורק. אחרי מלחמת העולם השנייה כתבה שירים על מה שהתרחש לשני עמים. ב-1949, 1952 חיה בתל אביב וערכה מגזין יידי בשם "היים". לאחר מכן חזרה לניו יורק.
בשנת 1975 היא נפטרה בפילדלפיה ב-23 במרץ. היום יש רחובות בישראל שקרואים על שמה.
מולודובסקי כתבה ברוב שיריה ביידיש. יידיש היא שפה שאחרים דיברו בבית ובקהילה. היא כתבה הרבה שירי ילדים. השירים מספרים על ילדים עניים בוורשה של פעם. השירים מלאים הומור ושמחה.
לפני המלחמה שיריה היו שמחים. אחרי המלחמה הם היו עצובים יותר. היא גם ערכה ועבדת בעיתונים יידיים.
כמה משיריה תורגמו לעברית ואנגלית. ב-1971 קיבלה פרס חשוב בשם פרס איציק מאנגר.
