רבה (רבא) תוספאה היה אמורא בבלי בדור השמיני, בסוף תקופת האמוראים. (אמורא = חכם שפירש וערך את המשנה והתלמוד.) לפי רב שרירא גאון ניהל את ישיבת סורא אחרי מר בר רב אשי במשך כשש שנים, בשנים ד'רכ"ח, ד'רל"ד (467, 474). נחשב גם למעורכי התלמוד.
בעניין כינויו "תוספאה" נזכרו כמה הסברים: בעל "דורות הראשונים" כתב שהוא השתתף בעריכת התלמוד והוסיף עליו. הסבר אחר קושר אותו לידעו בברייתות ובתוספתא (תוספתא = אוסף משנה נוסף שנשאר מחוץ לשישה סדרי משנה). אפשטיין טען ששתי הסברות האלה שגויות, ושמו נובע מהמקום בו ישב.
רבה תוספאה היה תלמידו של רבינא הראשון וחברו של רבינא האחרון. מתלמידיו בולטים ראשי תקופת הסבוראים, ובראשם רבה בר יוסף, שלפי מקור אחד נחשב לראש הדור הראשון של הסבוראים ועמד אחר כך בראשות ישיבת סורא.
אחת הפסיקות המפורסמות המיוחסות לו: ילד שנולד כ־12 חודש לאחר שבן זוגה יצא לדרך הים הותר להחשב כבן חוקי ולא כממזר. עוד אמר כי "אין זימון למפרע". פירושו: אם שלושה אכלו לחם ואחד מהם קדם וברך ברכת המזון, שני החברים יכולים לצרפו לזימון והם ייצאו ידי חובתם; הוא שהקדים כבר לא ייצא בכך ידי חובתו.
לעומת קודמיו, תקופתו של רבה תוספאה הייתה קשה ליהודים. בשלטון הסאסאנים היו רדיפות מצד כהני הדת הפרסיים (האמגושים), ותמיכת המלכים החמירה את המצב. בימי פירוז הראשון, אותו כינו היהודים "פירוז רשיעא", בין גזירותיו הייתה חטיפת ילדים מבתיהם כדי לחנך אותם כגויים.
בז' בטבת ד'ר"ל (470) נעצר ראש הגולה הונא מרי בר מר זוטרא, ועימו אחרים; חלקם הוצאו להורג בי"ח בטבת ובחודש אדר של אותה שנה. בשנת פטירתו של רבה תוספאה, ד'רל"ד (474), החריבו הפרסים בתי מדרשות וחטפו ילדים לחינוכם בדינים פרסיים. על כסאו של רבה תוספאה ישב רבינא האחרון; לפי הראב"ד נפטר רבינא באותה שנה, אך לפי רב שרירא גאון חי עוד כ־26 שנה עד ד'ר"ס (499).
רבה (רבא) תוספאה היה חכם יהודי חשוב בסוף תקופת האמוראים. (אמורא = חכם של התלמוד.)
היה ראש ישיבת סורא אחרי מר בר רב אשי כ־שש שנים, בין השנים 467, 474. הוא גם עבד על עריכת התלמוד.
הוא למד אצל רבינא הראשון. תלמידיו היו מנהיגים בתקופת הסבוראים.
החליט שילד שנולד כ־12 חודש אחרי שבן הזוג יצא לים מותר להיות בן חוקי ולא ממזר. (ממזר = ילד שנחשב מחוץ לחוק היהודי.)
עוד אמר שלא תמיד אפשר לעשות זימון לפני הזמן. דוגמה: אם שלושה אכלו וחבר אחד כבר אמר את ברכת המזון, שני החברים יכולים להצטרף לזימון שלו.
בתקופתו היו קשיים ליהודים. המנהיגים הפרסים האירו לרדיפות. המלך פירוז הראשון כונה על ידי היהודים "פירוז הרשיעא".
בזמן זה לקחו ילדים מבתיהם כדי לגדלם כפרסים. בשנת 474 הרסו הפרסים בתי מדרש וחטפו ילדים.