שביל הזהב (יהדות)

ביהדות הדרך האמצעית, המכונה גם 'שביל הזהב', היא תורה מוסרית שהציג הרמב"ם (רבי משה בן מימון), בהשפעת אריסטו (הפילוסוף היווני). היא קוראת לאדם למצוא איזון בין קצוות התכונות הנפשיות ולא להיגרר ליתר או לחסר. הרעיון מופיע בפרק ד' של שמונה פרקים ותכליתו להביא אושר אישי ולחזק את חיי החברה.

הרמב"ם ראה שכל תכונה נמצאת בין שני קצוות רעים: קצה-יתיר (עודף) וקצה-חסיר (חיסרון). המטרה היא לא לאמץ תמיד את אותה תגובה, אלא לבחור באיזון מתאים לכל מצב.

הדרך האמצעית היא שימוש בשיקול דעת כדי לפעול נכון בכל נסיבות. הכוונה אינה לממוצע מתמטי, אלא ל'אמצע-יחסי' שמתאים לאדם ולמצב. דוגמה: בין פחד לאומץ יש לבחור אומץ מתאים שמגן על החיים אך אינו מהלך על סכנה מיותרת.

במישור האומץ עומדות פחדנות וההרפתקנות; האמצע הוא אומץ מושכל. ביחס לרכוש עומד הקמצן מול הפזרן; האמצע הוא נדיבות שנשקלת. במצב הרוח עומדות עצבות וליצנות; האמצע הוא שמחה מאוזנת.

הרמב"ם מציין ששתי מידות, גאווה וכעס, יש להתרחק מהן יותר מכל. הוא שונה פה מעט מאריסטו, שלדעתו ראוי שאדם יכיר בערכו. יש דיון אם הכוונה להתרחק עד הקצה או פשוט להיות רחוק מהן.

להרמב"ם לא מספיק להבין אינטלקטואלית שיש לשנות. יש לתרגל מעשים אחרים עד שהתכונה החדשה נתפסת. אדם קמצן צריך בכוונה לפזר, ופחדן צריך לנקוט מעשים נועזים עד שהפחד פוחת. יש הבחנה בין 'חכם' שנמצא בקרבת האמצע ובין 'חסיד' שמיטה מעט מאמצע המידה כדי להתגונן מפני נטיות טבעיות.

מוטיבים של איזון מופיעים בתנ"ך, במשנה, בתלמוד ובתוספתא. הרמב"ם אף מכנה את הדרך האמצעית 'דרך ה'' (הליכה בדרכיו של ה'), וטוען שזו מצווה מן התורה. לפיו חוסר איזון פוגע בתפיסה הרעיונית ובריאות הנפש.

אריסטו והמשכילים ראו במידתיות דרך להשיג אושר יציב. בנוסף, האמצע מקדם פתרון קונפליקטים בדרכי שלום, על ידי שמירה על יחס שווה בין קצוות.

רעיון האמצע נמצא בתרבויות רבות: בקונפוציוניזם הסיני, בבודהיזם ('דרך הביניים' של בודהא), בהגות האריסטוטלית ביוונית, אצל תומאס אקווינאס בנצרות, וגם בקוראן שנזכר בו רעיון 'האומה האמצעית'. תפוצה רחבה זו מדגימה השפעה בין-תרבותית של רעיון האיזון.

הדרך האמצעית היא רעיון על איזון. הרמב"ם (רב יהודי חשוב) לקח את הרעיון מאריסטו (פילוסוף יווני). המטרה היא לא להיות בקיצון בכוח או בחוסר. כך חיים טוב יותר.

הכוונה היא לבחור תגובה מתאימה לכל מצב. לא תמיד לשתוק ולא תמיד לדבר. לפעמים קצת לשתוק, לפעמים קצת לדבר.

יש פחד ואומץ. האמצע הוא אומץ כשצריך. יש קמצנות ופזרנות. האמצע הוא נדיבות שקולה. יש עצבות וליצנות מוגזמת. האמצע הוא שמחה נעימה.

כדי להשתנות צריך לתרגל. אם מישהו פחדן, יעשה מעשים קטנים אמיצים עד שהפחד יקטן. כך גם עם נדיבות וקמצנות.

הרעיון מופיע בתנ"ך, במשנה ובתלמוד. הוא גם קיים בתרבויות אחרות. בודהא דיבר על 'דרך הביניים' (הדרך שאינה קיצונית). בקוראן יש רעיון דומה על 'אומה אמצעית'.

לסיכום: האמצע עוזר לאדם להיות מאושר ולחיות בשלום עם אחרים.