שלמה מיכאלס

שלמה מיכאלוביץ' מיכאלס (שם הבמה של שלמה וובסי) נולד ב-16 במרץ 1890 בדווינסק, לטביה. הוא היה שחקן יידיש (יידיש היא שפת יהודים) ומנהיג תרבותי בברית המועצות. נחשב לאחד הקורבנות הבולטים של משטר סטלין. ב-1948 נרצח במינסק בידי סוכנים של אם.וו.דה. (משטרת הביטחון הסובייטית) במסגרת שנועדה להיראות כתאונת דרכים.


מיכאלס גדל במשפחה יהודית דתית ולמד בתלמוד תורה. ב-1905 החל ללמוד במכללה ראלית בריגה, וסיים אותה ב-1908. ב-1911 נרשם לאוניברסיטה למסחר בקייב, אך הפסיק את הלימודים אחרי השתתפות בהפגנות סטודנטים. בין 1915 ל-1918 למד משפטים בסנקט פטרבורג.

בשנת 1918 עבר ללמוד משחק בסטודיו יהודי שהנחה אלכסי גרנובסקי (אברהם אזרח). ב-1920 הקבוצה עברה למוסקבה. ב-1921 היא הפכה לתיאטרון הממלכתי-היהודי הסובייטי, גוס"ט (גוס"ט הוא התיאטרון היהודי הרשמי של המדינה). ממ-1929 ועד מותו היה מיכאלס המנהל האמנותי והמנהיג הרוחני של גוס"ט. אחד מתפקידיו המפורסמים ביותר היה המלך ליר של שייקספיר.

במהלך מלחמת העולם השנייה, החל מ-1941, הוביל מיכאלס ארגונים יהודיים שתמכו במשטר הסובייטי. בולטים שבהם היו הוועד היהודי האנטי-פשיסטי (ארגון שקרא למאבק בנאצים). הוא עמד בראש הוועד לאורך כל פעילותו. ב-1943 יצא למסע של שבעה חודשים במערב כדי לגייס תמיכה מוסרית וכלכלית לברית המועצות במלחמה נגד גרמניה הנאצית.

ב-12 בינואר 1948 זומן למינסק לכאורה לדיון על מחזה חדש. לוקח אותו ממלונו למקום נידח ושם הרגו אותו. גופתו הושארה לצד הדרך וניסו להעמיד זאת כתאונת דרכים. הובא לקבורה בבית הקברות של מנזר דונסקוי במוסקבה.

על שמו נקראו מרכז תרבות במוסקבה, רחובות בערים שונות וכיכר בתל אביב ליד תיאטרון הבימה. הזמר הרוסי אלכסנדר גאליץ' כתב לו שיר זיכרון. בתו נטליה נישאה למלחין משה ויינברג. בתו נינה הייתה במאית ומורת תיאטרון בבית הספר לאמנויות הבמה בית צבי.

שלמה מיכאלס היה שחקן דובר יידיש. יידיש היא שפת יהודים.
הוא נולד ב-1890 בדווינסק שבלטביה.


כשהיה צעיר למד בבית ספר יהודי ואז בריגה ובקייב.
ב-1918 למד משחק אצל אלכסי גרנובסקי.
בשנת 1921 הקבוצה שלו הפכה לתיאטרון יהודי ממלכתי במוסקבה.
הוא היה המנהל האמנותי של התיאטרון מ-1929 ועד מותו.
אחד התפקידים המפורסמים שלו היה המלך ליר. ליר הוא דמות משייקספיר.

במלחמת העולם השנייה הנהיג ארגון יהודי שנלחם נגד הנאצים.
ב-1943 נסע למערב שבעה חודשים כדי לבקש עזרה ותמיכה.

ב-1948 הזמינו אותו למקום במינסק. שם הרגו אותו סוכנים של משטרת הביטחון הסובייטית.
ניסו להראות שזה תאונה. הוא נקבר במוסקבה.

יש מרכז תרבות במוסקבה ושם רחובות על שמו.
בתל אביב יש כיכר ליד תיאטרון הבימה על שמו.
בתו נטליה נישאה למלחין משה ויינברג.
בתו נינה לימדה תיאטרון בבית צבי.