ת' היא האות ה־22 והאחרונה באלפבית העברי. שמה תיו.
ת' שייכת לחמשת מוצאי הפה ונכללת בקבוצה הלשונית דטלנ"ת. יש לה צורת הגייה דגושה (עם דגש). דגש הוא נקודה בתוך האות שמחזקת את הצליל. תּ' דגושה מייצגת את צליל ה־/t/ (כמו ה־T באנגלית). בעבר הייתה הבחנה בין תּ' לט', ט נחשבה לעיצור מודגש או "אמפתי", אך ברוב הדיאלקטים היום ההגייה זהה.
ת' רפה הייתה במקור צליל כמו ה־Th במילה האנגלית "think" (/θ/). הגייה זו שוררת עדיין במסורת תימנית. בהגייה אשכנזית היא הומרה ל־/s/. ברוב דוברי העברית המודרנית ת' רפה מבוטאת לעתים כמו תּ' דגושה.
בכתיבת תעתיק של שמות זרים המכילים "th" נהוג להצמיד גרש לתיו כדי להבחין, למרות ש/θ/ אינו צליל מובחן בעברית חדשנית. לעתים "th" באנגלית הוא הצליל המלא דוגמת then (/ð/), ובמקרים כאלה נהוג לתעתק כדל"ת.
ת' היא האות ה־22 והאחרונה בעברית. שמה תיו.
לפעמים יש נקודה בתוך האות שנקראת דגש. הדגש עושה את האות חזקה. תּ' עם דגש נשמעת כמו צליל "ת" חזק. פעם הייתה הבדל בין ת לט', אבל היום רוב האנשים אומרים אותן דומה.
לפעמים ת' רפה נשמעת כמו ה־"th" באנגלית במילה think. עד היום תימנים חלקם עדיין מבטאים כך. אנגלים גם משתמשים ב"th" שמושמע כמו ד' במילה then. כשכותבים שמות זרים לעתים מוסיפים סימון על התיו כדי להראות זאת.
שמה של האות מגיע מהמילה תו, שמשמעותה סימן. במחשבים התיו מקודד כ־05EA ב־Unicode. במורס הוא מיוצג על ידי קו (־). בראייל יש לתיו תיבה משלה.
בתורת המספרים של האותיות (גימטריה) ערכה של ת' הוא 400. היא מופיעה בצירופים חשובים כמו תרי"ג מצוות. הביטוי "מאלף ועד תו" אומר משהו שמכסה הכל, מההתחלה ועד הסוף.