תפילת שחרית היא תפילת הבוקר ביהדות. נוסחיה התגבשו כבר בימי הבית השני והמשיכו להיכנס לצורה סופית בימי המשנה והתלמוד. החלקים הקדומים ביותר הם קריאת שמע (הצהרת האמונה בפסוקים) ותפילת העמידה, שנקראת גם שמונה עשרה או עמידה, סדר של ברכות שעומדים בו בזמן תפילה.
החוקרים רואים התפתחות היסטורית בימי הבית השני והמשנה. יש גם מסורת שמקשרת חלקים לתקופת אברהם.
מועד תפילת שחרית הטוב הוא בזמן הזריחה. יש מנהג שנקרא תפילת ותיקין, תפילה בשעה מוקדמת של הזריחה. אפשר גם להתפלל מעלות השחר (לפני הזריחה).
החוקרים ההלכתיים נחלקו לגבי סוף הזמן: לפי דעה רשמית הזמן התקני הוא כארבע שעות היום על פי חישוב מיוחד של "שעות זמניות". בדיעבד מותר להתפלל עד חצות היום (החצי של היום).
יש שתי שיטות לחישוב השעות: שיטת המגן אברהם (מנהג יוצאי תימן ומזרחים) ושיטת הגר"א (מנהג רוב האשכנזים). חלק מהקבוצות נוהגות לפי אחת מהשיטות או מחמירו־מתקילות.
בזמן התפילה נהוג להתעטף בטלית, בגד תפילה עם ציציות. בחלק מהקהילות רק נשואים מתעטפים, ובאחרות גם נערים מיום בר המצווה.
גם מניחים תפילין, תיבות עור עם פסוקים שמונחים על היד והראש. נהוג להניח תפילין בימות החול בלבד. בשבתות ובחגים לא מניחים תפילין, כי השבת והחג נחשבים "אות" בפני עצמם.
יש איסור מסורתית לאכול או לשתות לפני התפילה. הפוסקים נחלקו אם האיסור מדאורייתא (מהתורה) או מדרבנן (מהחכמים). השולחן ערוך מקל ומאפשר לשתות מים. יש גם דעות המחמירות ואוסרות אפילו מים.
בפועל יש הקלות למי שחולה או חלש. בחסידות חב"ד דאגו לאפשר אכילה קלה לפני התפילה, כדי שהתפילה תיעשה בכוונה ובכוח. הכוונה היא לא לאכול סעודה גדולה, אלא לאכול מעט לפני שנכנסים לתפילה.
מסורתי שאסור לברך "שלום" לחבר לפני התפילה, כי עלול להסיח את דעת המתפלל. התלמוד והראשונים נחלקו במקרים וההיתר כשפוגשים אדם באקראי. יש דרכים לומר ברכה אחרת כדי לא לשכוח להתפלל.
ניתן לחלק את שחרית לשבע חטיבות עיקריות. להלן החלקים המרכזיים:
החלק הפותח כולל ברכות שחר וברכות הקשורות לתורה. הוא משתנה במנהגים, אך נפתח ב"ברכו" ונסגר בקדיש דרבנן.
חטיבה של מזמורים מתהילים (הפסוקים שבתקיעות ובשירה). נוהגים לומר כמה מזמורים קבועים ולסיים בקדיש חצי.
גרעין החטיבה הוא שלוש פסקאות מרכזיות: שמע ישראל, והיה אם שמוע, ו-ויאמר. לפני ואחרי קוראים ברכות, ברכת יוצר אור וברכת אהבה לפני, וברכת גאולה אחרי. בזמן קריאת שמע נוהגים לאחוז בציציות ולכסות את העיניים.
תפילת העמידה (שמונה עשרה) היא סדר ברכות שנאמרת בעמידה. בתחילה הקהל אומר בלחש, והחזן חוזר עליה בקול. בחזרת החזן מוסיפים קדושה וברכת כהנים במקומות שבהם כהנים נמצאים.
תחנון הם בקשות אישיות ותפילות ענוה. בהתחלה היו שייכים לתפילת היחיד, אך הפכו לחלק מקבוצת התפילה בציבור. בימים שמחים (כגון שבת או חג) לא אומרים תחנון.
בימים שני וחמישי, בשבתות, בחגים ובראש חודש נערכת קריאת התורה כחלק משחרית. לאחר הקריאה יש קטעים של בקשות מיוחדות בימים בהם אומרים תחנון.
בסיום פותחים שוב מקטעים כמו אשרי או מזמור כ', אומרים קדושה דסידרא וקדיש תתקבל. לאחר הקדיש מוסיפים פיוטים ותפילות נוספות, לפי מנהג הקהילה. בתקופת אלול נהוג להוסיף בבית הכנסת את מזמור כ"ז (לדוד ה' אורי וישעי) עד יום הושענא רבה.
תפילת שחרית היא התפילה שאומרים בבוקר. היא התפתחה במשך דורות רבים.
החלקים הכי ישנים הם קריאת שמע ומי שעומד ומתפלל בעמידה, שנקרא שמונה עשרה.
מועד מתאים הוא בזמן הזריחה. יש מי שמתפללים מוקדם מאוד וזו תפילת ותיקין. אפשר גם להתפלל קצת לפני הזריחה.
טַלִּית היא בגד תפילה עם חוטים שנקראים ציציות. נהוג להתעטף בו.
תפילין הן תיבות עם פסוקים שמניחים על הראש ועל היד. מניחים אותן בימות החול, לא בשבת ובחג.
מסורתית מנסים לא לאכול לפני התפילה. יש פוסקים שאומרים שמותר לשתות מים. אם מישהו חלש או חולה, מותר לו לאכול כדי שיהיה כוח להתפלל.
יש חשש שאם אומרים "שלום" לחבר לפני התפילה זה יפריע לריכוז. אם פוגשים מישהו במקרה, מותר לעיתים לברך אותו.
שחרית מחולקת לחלקים עיקריים: ברכות בוקר, מזמורים (פסוקים), קריאת שמע וברכותיה, העמידה (שמונה עשרה), בקשות אישיות שנקראות תחנון, ולעיתים קריאת התורה.
בימים מיוחדים קוראים בתורה בזמן שחרית. בסוף התפילה אומרים שירים, פסוקים וקדיש, ויש נוסחים שונים לפי קהילה.
תגובות גולשים