אברהם סוצקבר

אברהם סוצקבר נולד ב-1913 בעיירה סמרגון, אז בגוברניית גרודנו. בשנת 1915 משפחתו גורשה עמוק לרוסיה בעקבות מלחמת העולם הראשונה. הם חיו באומסק, אביו נפטר, וב-1920 חזרו לליטא והתיישבו בוילנה. סוצקבר למד בבית ספר יהודי דתי ובבית ספר פולני־עברי. כבר בגיל צעיר החל לכתוב; תחילה בעברית ואחר כך ביידיש, שפת אימו. ב-1930 הצטרף לתנועת הצופים היהודית, שם פרסם את יצירותיו הראשונות. בסוף אוגוסט 1939 נשא לאישה את פרידה.

ב-1941, אחרי הכיבוש הנאצי, ננעלו סוצקבר ואשתו בגטו וילנה. גטו הוא אזור שבו נכלאו יהודים תחת שלטון הנאצים. שם חווה סוצקבר אובדן קשה: אשתו ילדה, והילוד לא שרד; זמן קצר לאחר מכן הוציאה המלחמה על משפחתו מכת עצובה כשאמו נלקחה באקציה. בסביבה הזו ארגן סוצקבר חיי תרבות וכתב ללא הפסקה.

משנת 1942 הנהיג את "בריגדת הנייר", קבוצה שהפריטה וסימנה פריטי תרבות יהודית כדי להצילם מהשמדה. הם הבריחו ספרים, ציורים ופסלים מארכיוני יהדות וילנה והחביאו אותם בגטו או בסביבתו. חלק גדול מהאוצר שרד והתקיים לאחר המלחמה.

בגטו כתב את השיר "תחת זיו כוכבי שמים", שהפך לשיר מזוהה עם יהודי הגטו ואחר כך עם יום השואה בישראל.

לקראת חיסול הגטו ברח סוצקבר בספטמבר 1943 ליערות ונכנס לפרטיזנים. פרטיזנים הם לוחמים שפעלו בין השיחים והעצים נגד הכובש. יצירות ששלח ב-1943 הגיעו למוסקבה, והחשיבות שלהן גרמה לכך שבמרץ 1944 הורה סטלין לחלץ אותו מהיערות במטוס סובייטי. ניסיון החילוץ הראשון נכשל כשמטוס הופל; בניסיון השני חולץ הזוג. הפריטים מציוד המטוס שהתרסקו שימשו להרכבת מזוודה שבה נשאו את שיריו; המזוודה שמורה כיום בארכיון הספרייה הלאומית.

לאחר החילוץ הופיע עליו מאמר בעיתון "פראבדה". בנאומיו במוסקבה שיבח סוצקבר את מעשי הפרטיזנים היהודים וקרא להיאבק נגד הרוצחים. הופעותיו עוררו עניין רחב בברית המועצות ובקהילה היהודית.

ב-1946 נבחר להיות העד היהודי היחיד בשם רוסיה הסובייטית במשפטי נירנברג. משפטי נירנברג הם סדרה של משפטים נגד מנהיגי הנאצים. הוא ביקש להעיד ביידיש, אך נאסר והיה צריך להעיד ברוסית. אחרי המלחמה חזר לווילנה, אך עזב ותמיד רצה להמשיך לעבוד ביידיש. בשנים הראשונות אחרי המלחמה שהה זמן בפריז, ופגש שם בין היתר את מארק שאגאל.

ב-1947 עלה לארץ ישראל בעזרת גולדה מאיר. בארץ המשיך לכתוב ביידיש והקים את הרבעון הספרותי "די גאָלדענע קייט" ("שרשרת הזהב"), שהיה מנקודת מפגש בינלאומית לסופרי יידיש בין 1949 ל-1998. חי בתל אביב, הופיע בפסטיבלים, ותורגם לשפות רבות. זכה בפרס ישראל לספרות יידיש ב-1985 ובפרס איציק מאנגר.

בשנת 1982 הפקיד את ארכיונו בספרייה הלאומית בירושלים. סוצקבר נפטר ב-19 בינואר 2010, בגיל 96, ונטמן בבית העלמין קריית שאול לצד רעייתו פרידה.

בשנת 2013 הוצבה לוחית זיכרון בכניסה לביתו בתל אביב. בשנת 2018 יצא הסרט "דבש שחור" על חייו ויצירתו. ב-2022 יצרה נכדתו הדס קלדרון יחד עם עודד אהרליך את ההצגה "העד", שסיפרה את סיפורו וזכתה בפרס בחירת הקהל בפסטיבל תיאטרונטו.

שירי סוצקבר תורגמו לעברית על ידי מתרגמים בולטים. כמה משיריו יצאו לאנגלית, וב-1981 יצא בקנדה הספר "Burnt Pearls, Ghetto Poems". גם בפולין הודפסו תרגומים שלו באנתולוגיות בשנות ה-80.

אברהם סוצקבר נולד ב-1913 בעיירה סמרגון. כשהיה תינוק גורשה המשפחה לרוסיה. הם גרו באומסק וחזרו אחרי שנים לוילנה. שם למד סוצקבר בבית ספר יהודי. בילדותו התחיל לכתוב שירים. ב-1939 הוא נשא לאישה את פרידה.

בשנות המלחמה נכלאו סוצקבר ובני משפחתו בגטו וילנה. גטו זה מקום שבו נכלאו יהודים בזמן המלחמה. שם הוא חווה הרבה קשיים. אשתו ילדה, אך התינוק לא שרד. אמו נלקחה ולא חזרה.

בסוצקבר ארגן הופעות ושירה בגטו. משנת 1942 הוא הוביל את "בריגדת הנייר". בריגדת הנייר היא קבוצה ששמרה ספרים ועבודות אמנות כדי לא לאבד אותם.

ב-1943 ברח סוצקבר ליערות והצטרף לפרטיזנים. פרטיזנים הם לוחמים שפעלו ביערות נגד הכובש. יצירותיו הגיעו למוסקבה. ב-1944 הופל מטוס ראשון בניסיון להוציאו. בניסיון השני הוא חולץ במטוס של הצבא הסובייטי. המזוודה שבה נשאו את שיריו שמורה היום בספרייה הלאומית.

בברית המועצות דיברו עליו בעיתונים. ב-1946 הוזמן להיות עד במשפטים נגד מנהיגי הנאצים במשפטי נירנברג. הוא רצה להעיד ביידיש; לא התירו לו.

ב-1947 הגיע עם אשתו לארץ ישראל בעזרת גולדה מאיר. בארץ המשיך לכתוב ביידיש וייסד רבעון ספרותי בשם "די גאָלדענע קייט". הוא גר בתל אביב והמשיך לפרסם שירים.

סוצקבר נפטר ב-2010, בגיל 96, ונקבר בקריית שאול. זכרו נשמר בסרטים ובהצגות, כמו הסרט "דבש שחור" משנת 2018 וההצגה "העד" משנת 2022.