אוֹג הבורסקאים (Rhus coriaria) הוא שיח נשיר בגובה 1, 5 מטרים. הוא המין היחיד בסוגו בישראל, והשייך למשפחת האלתיים. הצמח גדל בבודדות ובקבוצות קטנות באזור הים-תיכוני ההררי. תפוצתו טבעית בכל אגן הים התיכון ופולשת מזרחה עד לאזורי איראן וצפון הודו.
הצמח לא דוקרני וללא שרף. העלים מסודרים בסריגה ומורכבים-מנוצים אי-זוגיים; כלומר העלה מחולק לעלעלים עם עלעל קצה אחד. בכל עלה יש בדרך כלל 5, 7 זוגות עלעלים שעירים ומשוננים. הצמח חד-ביתי, יש לו פרחים זכריים ונקביים על אותו צמח (בו-מקום). הפרחים קטנים, ירוקי-צהוב, ונמצאים באשכולות (קבוצות פריחה). הפירות קטנים, עגלגלים ושעירים, עד חצי סנטימטר, בצבע אדום. הם מבשילים מאוגוסט עד דצמבר. הפרי הבשל חמוץ ושימש כתבלין הידוע כסומאק. הצמח מתפשט בשלוחות ויוצר קבוצות צפופות. לבלוב העלים מתחיל בסביבת אפריל, והפריחה נמשכת מרצח עד סוף יוני. העלים מנקבים באוקטובר ולבסוף מתחדשים יחד עם הפריחה.
השם סומאק מקורו כנראה בסורית ומשמעותו "אדום", על שם צבע הפרי. בתלמוד ובמשנה הצמח נקרא גם אוג. פרשני ימי הביניים זיהו את האוג עם הסומאק, ולכן הזיהוי מודרני וודאי.
הפרי נעשה לאבקה חמצמצה המשמשת כתבלין (סומאק). האבקה מופקת מהשערות שעל הפרי ומהקליפה. משמשת לתיבול סלטים, תבשילים ולתערובת הזעתר. פרי שלם גם מושרה לקבלת משקה חמצמץ.
חלקי הצמח שימשו להפקת צבעים: שורשים נתנו כתום, ועלים וקליפה נתנו צהוב. חומציות הפירות יכלה לשמש כמייצב בצביעה.
אוג שימש תפקיד מרכזי בעיבוד עור, בורסקאות פירושו עיבוד עור בתמציות צמחים. הצמח עשיר בטאנינים (חומרים הצורבים חלבונים), והם נתנו לעורות גמישות ועמידות. עד סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 השתמשו בו רבות בתעשייה זו.
ברפואה העתיקה והמסורתית נעשה שימוש בפרי ובעלים למגוון בעיות: טיפול בשלשולים ודיזנטריה, הרגעת כאבים ודלקות, ריפוי פצעים ודלקות חניכיים. בדרכי הרפואה העממית גם השתמשו בו לעידוד הזעה, להורדת כולסטרול ולמניעת הרטבות לילה. השימושים משתנים בין תקופות ותרבויות.
אוֹג הבורסקאים הוא שיח בגובה עד חמישה מטרים. יש לו פרי אדום קטן ושעיר. הפרי חי וצומח בקבוצות ומבשיל בסוף הקיץ.
העלים מחולקים לעלעלים קטנים. הפרחים קטנים וצבעם ירוק-צהוב. הפרי חמצמץ וטעמו חמצמץ. מהפרי מכינים תבלין שנקרא סומאק. הסומאק מוסיף טעם חמצמץ ומעט צבע לאוכל.
השם סומאק מגיע משפה עתיקה ומשמעותו "אדום". בתלמוד כינו את הצמח גם אוג.
הפרי טחון משמש כתבלין ובתערובת הזעתר. אפשר להשרות את הפירות ולקבל משקה חמצמץ. מהצמח יש גם צבעים צהובים וכתומים שמפיקים מהשורשים ומהעלים. באדם הקדמונים השתמשו בו לעיבוד עור, כי הצמח מכיל טאנין. טאנין זה חומר שעוזר לשמור על העור ולעשות אותו גמיש.
בזמנים ישנים ועכשוויים השתמשו באוג לטיפול בשלשולים, בדלקות חניכיים ובבעיות שתן. שימושים אלה הם חלק מהרפואה המסורתית.
תגובות גולשים