''כהן בעל מום'' הוא כהן שאיבריו פגועים, ומום זה פוסל אותו מעבודת בית המקדש. גם ''קרבן בעל מום'' הוא בעל חיים עם פגם, שאסור להקריבו.
המציאה המקראית ואמירת חכמים קובעת: כהן בעל מום לא יכול לעשות את עבודות המקדש. אם הוא עבד, העבודה בטלה והבעלים חייב להביא קרבן חדש. בתוספתא נחלקו הדעות: רבי יהודה קובע שעובד כזה מושלך למיתה משמים; חכמים קבעו שעליו לעבור מלקות (עונש של מכות ציבור). ההלכה נוהגת כרבים מחכמים.
אסור לכהן בעל מום להיכנס לבית המקדש, מפני שאינו ראוי להקריב. בין הראשונים נחלקו האם איסור זה מדאורייתא (מהתורה) או מדרבנן (רבנית), והאם הוא מונע כניסה רק לחצר או גם קרוב למזבח.
בשאר דיני כהונה אין הבדל בינו ובין כהן רגיל: מותר לו לאכול תרומה וקודשים (מזון שניתן לכהנים), מותר לו לבצע חלק מעבודות מסוימות כמו נשיאת כפיים (ברכה מיוחדת של כהנים), ונאסר עליו להיטמא למתים ולהינשא לפסולי כהונה. הרמב"ם מונה 142 מומים בגוף הפוסלים לכהונה.
מום עובר הוא פגם שעתיד לחלוף. התורה מזהירה כהן כזה שלא יעבוד בזמן הפגם. כל דינים של בעל מום חלים בזמן שהמום קיים. כשהמום נעלם, הכהן חוזר להיות כשיר לעבודה.
גם קרבן בעל מום אסור להקרבה. אם הוקדש מראש או נפלה בו תקלה אחרי ההקדשה, הוא אסור להקריב אך ההקדש עצמו קיים. איסור המום חל על כל סוגי הקרבנות, כולל נסכים (יין) ומנחה (סולת) שחלה עליהם איסור אם נפגעו.
בעוף החוק שונה: בתורה נאמר שהעוף אינו צריך להיות זכר או נקבה כמו בבקר, ולכן קרבן עוף יפסל רק אם חסר בו איבר.
הרמב"ם סופר 73 מומים בבהמה הפוסלים להקרבה.
בכור שצריך להקריבו ואם נפל בו מום, אסור להקריבו. במקום זה ניתן לכהן לאכולו כבשר חולין (בשר רגיל). מאז חורבן המקדש יש בעיות מעשיות עם בכורים פגומים, ולכן סוגיות רבות של מומים בבעלי חיים נדונות בהקשר זה.
''כהן בעל מום'' הוא כהן שאיבר בגופו פגוע. מום = פגיעה או חוסר.
כהן עם מום לא יכול לעבוד בבית המקדש. אם עשה עבודה, היא לא נחשבת. אסור לו גם להיכנס לחלקים מסוימים של המקדש.
הוא עדיין יכול לאכול חלק מהמזונות של הכהנים. אסור לו להיטמא למתים. הרמב"ם הזכיר הרבה מומים שפוסלים כהונה.
אם המום יעבור אחרי זמן, אז הכהן יכול שוב לעבוד.
בעל חיים עם מום אסור להקריב אותו על המזבח. אם המום נפל לאחר שהוקדש, הוא אסור להקרבה אבל עדיין נחשב מוקדש.
בקרבנות עוף המום פוסל רק אם חסר איבר בגוף הציפור.
בכור פגום לא יוקרב. במקום זה הכהן יכול לאכול את הבכור כרגיל.
הכללים האלה נועדו לשמור על הסדר בעבודת המקדש.
תגובות גולשים