דורה

דּוּרָה, שנקראת גם סורגום (Sorghum), היא סוג של דגן. הזרעים של הדורה חשובים מאוד ומדורגים חמישית בעולם אחרי חיטה, אורז, תירס ושעורה.

הדורה היא עשב גבוה שיכול להגיע ליותר מ־4 מטרים. תפרחתו מסודרת בקבוצות של שתי־שלוש שיבוליות, כאשר חלק מהן פוריות וחלק עקרות. למין זה יש מערכת שורשים מסועפת שמאפשרת לו לעצור את הגדילה בעת בצורת, כלומר כשהמים חסרים, וכך לשרוד בתנאי יובש קשים. עלי הדורה קטנים, והם נסגרים כשהאדמה יבשה.

הזרעים דומים למבנה לתירס, אך קטנים ואליפטיים. הם מכילים כ־72, 81% עמילן וסוכר (עמילן = חומר פחמימתי שנותן אנרגיה), 11% חלבון, 4% שומן ו־2% תאית, בנוסף למינרלים.

הדורה עמידה ליובש ולכן חשובה באזורים צחיחים בעיקר באפריקה, אך גם באסיה, אמריקה ואוסטרליה. באפריקה מייצרים כ־20 מיליון טון דורה בשנה. בשיטות חקלאיות מסורתיות התשואה נמוכה, אבל בשיטות מודרניות אפשר לקבל עד כ־5 טון לעשרה דונם.

מהדורה מכינים אוכל ומשקאות רבים: דייסות ולחמים מקומיים, ולעיתים דורה מותססת (התססה = תהליך שבו חיידקים או שמרים משנים את האוכל) בעזרת חיידקי חומצת חלב. התססה כזו נותנת טעם חמצמץ ומאריכה את חיי המדף כי היא מקטלת חיידקים מזיקים. התססה בשמרים משמשת גם לייצור בירה עשירה בחלבונים ובאלכוהול.

חוץ מאוכל, חומרי הדורה משמשים לסיבים קשיחים לבניית מטאטא. פרויקטים תעשייתיים, כמו ENVIROPAK של האיחוד האירופי, חוקרים שימוש בשאריות הדורה להפקת פלסטיק מתכלה וציפויים להגנת פירות לייצוא.

דורה (סורגום) היא דגן חשוב. זרעיה משמשים לאוכל לאנשים ולבהמות.

הדורה היא עשב גבוה, לפעמים מעל 4 מטרים. לשורשיו יש ענפים רבים. כשהאדמה יבשה, הצמח עוצר את הגדילה שלו כדי לשרוד. עלים של הדורה קטנים ונסגרים ביובש.

הזרעים קטנים ואליפטיים, קצת כמו תירס קטן. הם מכילים הרבה עמילן (עמילן = מזון שנותן אנרגיה), חלבון ושומן.

דורה טובה לגידול באזורים יבשים, במיוחד באפריקה. שם מגדלים מיליוני טונות בכל שנה.
מהדורה אופים דייסות ולחמים. עושים גם התססה (התססה = שינוי של האוכל על־ידי חיידקים או שמרים) שנותנת טעם חמצמץ ועוזרת לשמור על האוכל. שמרים עושים גם בירה מתוך הדורה.

סיבים של הדורה משמשים היום למטאטאים. אנשים גם מנסים להפוך שאריות הדורה לפלסטיק מתכלה.