קמץ

קָמָץ (יוניקוד U+05B8; קמץ קטן U+05C7) הוא אחת משבע התנועות העיקריות בניקוד העברי לפי שיטת הניקוד הטברני. שיטת הניקוד הטברני היא מערכת עתיקה לסימון התנועות במילה. סימון הקמץ הוא קו אופקי מתחת לאות, שממנו יוצא קו אנכי קצר כלפי מטה. קיימים שני סוגים של קמץ: קמץ גדול וקמץ קטן.

כך מקלידים את הקמץ במערכות הפעלה שונות.

הקמץ מייצג היסטורית שתי תנועות שונות שהשתלבו בניקוד הטברני: תנועת /a/ ארוכה ותנועת /u/ קצרה. המקור הראשון קשור לקמץ גדול, והשני לקמץ קטן. לפעמים התנועה הארוכה /a/ נגזרה מתנועה קצרה קדומה יותר.

יש גם הזכרות של חטף קמץ במקורות, כלומר צורת קמץ מיוחדת. הטקסט המקורי לא מפרט כאן.

על פי המסורות הטברנית והבבלית, הקמץ נהגה תנועה אחורית מעוגלת שבין /a/ ל-/o/ (כמו צליל קרוב ל־ɔ). בשפות ובקהילות שונות הניחו שינוי בהגייה עם הזמן.

בהגייה הארץ-ישראלית של העת החדשה, במקומות שבהם הטברנים סימנו קמץ בבהירה סגורה בלתי-מוטעמת, מופיע לעתים ניקוד חולם במקום קמץ. בהגייה התימנית והאשכנזית המסורתית (מוצאם בטברן ובבל) הקמץ נהגה כצליל בין [o̞ ~ ɔ ~ ʌ]. בקהילות מזרחיות מסוימות יש הבחנה ברורה: קמץ גדול נהגה כ־[a], וקמץ קטן כ־[o̞]. בקהילות בוכרה ופרס נשתמרה הגייה מקורית יותר, בין /a/ ל-/o/.

דקדוקים ספרדיים הציעו כללים להבחין בין קמץ גדול וקטן. בקצרה: קמץ לפני שווא שאינו מלווה במתג נהגה כ־/o/ (שווא = סימן קצר המציין חוסר תנועה); במבנים מסוימים כמו מילים מתחילות ב"ו" או בסמיכות בין מילים, הקמץ השני נוטה להיות /o/; וקמץ לפני אות עם דגש (נקודה בתוך האות) נוטה גם הוא ל־/o/. בכל מקרה אחר הקמץ נחשב גדול וההגייה היא /a/.

הגייה מודרנית בסגנון ספרדי: קמץ גדול = /a/, קמץ קטן = /o/
קהילות בוכרה ופרס: הגייה קרובה יותר ל־/ɒ/ (תנועה אחורית פתוחה מעוגלת)
הגיות אשכנזיות ותימניות רבות: /o/ או וריאציות קרובות; בחלק מקהילות מזרח אירופה נקלטה גם תנועה /u/ במקום /o/.

קָמָץ הוא סימן בניקוד העברי. ניקוד הם סימנים שמראים את התנועות במילה. הקמץ נראה כמו קו מתחת לאות, עם קו קטן שיורד מטה. יש שני סוגים: קמץ גדול וקמץ קטן.

ניתן להקליד את הסימן במחשב ובטלפון בדרכים שונות.

קמץ נוצר משתי תנועות עתיקות. אחת דומה ל"אַ" ואחת דומה ל"או". לכן בימים שונים ובקהילות שונות הקמץ נשמע אחרת.

יש גם מילה שנקראת חטף קמץ. הטקסט המקורי לא מפרט עליה.

עם הזמן הצלילים השתנו. בחלק מהקהילות נשמרה ההגייה הישנה. בחלק אחר היא השתנתה.

יש קהילות שאומרות את הקמץ כמו "אַ". אחרות אומרות אותו כמו "או". יש קהילות שאומרות צליל באמצע בין שניהם.

בדרך כלל: קמץ גדול = "אַ", קמץ קטן = "או". יש חריגים קלים בקהילות שונות.