הגיית העברית

הגיית העברית היא האופן שבו מדברים ומבוטאות מילים בעברית. הגייה = איך מבטאים צלילים במילים. ההגייה השתנתה לאורך אלפי שנים, וקיימים הבדלים אזוריים בין קהילות שונות. מאז החייאת השפה ובפרט אחרי הקמת מדינת ישראל, התפשטה ההגייה הישראלית.

בימי הביניים התקיימו דרכי הגייה שונות. הן שימשו בעיקר לתפילה, טקסים ולימוד תורה, ולא לשימוש יום‑יומי בשפה המדוברת. עם זאת, היו קהילות של ממש שדיברו עברית בחגים ובבתי מדרש. מילים עבריות חדרו לשפות יהודיות מקומיות, כמו יידיש, לאדינו וערבית יהודית.

במאה ה‑19 רצה חלק ממחדשי השפה לאמץ את ההגייה היהודית‑ספרדית, ובייחוד זו של קהילת ירושלים. ההגייה הזו נחשבה קרובה לניקוד הטברני של המקרא, אך במבנה התנועות היא הציעה חמש תנועות, לעומת שבע בתיעוד הטברני. רוב המחדשים היו אשכנזים, וההשפעה האשכנזית נשארה חלק מהעברית הישראלית. כך נוצר שילוב בין מסורות שונות בהגייה המודרנית.


במהלך ההיסטוריה חלק מהעיצורים (הצלילים העיצורים) השתנו או התאחדו. למשל, בעברית המקראית לאותיות עין וחת היו לעתים שני סוגי עיצורים שונים. סביב המאה השנייה לפני הספירה אחד הסוגים התמזג עם השני. האות שׂ (שמאלית) נהגה פעם כעיצור חוכך צדדי שאחר כך התמזג עם /s/ ברוב המסורות. רק בשומרונית הוא התמזג עם הצליל של ש׳.

חוק הבג"ד כפ"ת הוא כלל שהתפתח בתקופת המקרא בעקבות השפעת הארמית. לפי הכלל, אותיות כמו ב ג ד כ פ ת יכולות להישמע כתנועות סותמות (כמובן) או כחוככות (צלילים חיכוך), תלוי בסביבה. ההשפעה הארמית גם שינתה צלילים אחרים: ייוּתו של וי״ו השתנה מ‑[w] ל‑[v], ורי״ש עבר שינוי צלילי בעברית המודרנית.

המקרא מציג גם דוגמאות לבליעות ושינויים בפועל, כמו מילים שמופיעות בקיצור או בלי אותות שהיו נשמעות בעבר.


בעברית הישראלית יש חמש תנועות עיקריות. ההגייה האשכנזית ושל ספרדים ותימנים שונות בגישה להיגוי התנועות: אחת מוגדרת כמלעילית ויש לה מאפיינים אחרים, והשנייה דקדוקית ומסורתית. ההבדלים האלה משפיעים על צליל המילים, אבל העובדה המרכזית היא שההגייה המודרנית נבנתה משילוב של מסורות שונות.

הגיית העברית היא איך אומרים ומבטאים מילים בעברית. הגייה = הדרך בה שומעים צלילים במילים. בעברית השתנה הקול במשך אלפי שנים. היום רוב האנשים מדברים בהגייה הישראלית.

בימי הביניים היו דרכים שונות להגיד את המילים. רוב השימוש היה בתפילה ובתורה. כמה קהילות דיברו עברית גם בשבתות ובחגים. מילים עבריות נכנסו גם לשפות יהודיות אחרות כמו יידיש ולאדינו.

בתקופת ההתחדשות של השפה, חלק רוצים להגיד בעברית כמו הספרדים של ירושלים. אחרים היו אשכנזים, והיום שמים לב להשפעה משתי המסורות.


חלק מהאותיות השתנו עם הזמן. לדוגמה, לאותיות עין וחי"ת היו פעם שני צלילים שונים. אחר כך הם התמזגו. האות שׂ נכתבה אחרת בעבר, אבל היום רוב הקהילות מבטאות אותה כמו ס.

חוק הבג"ד כפ"ת אומר שחלק מהאותיות (ב ג ד כ פ ת) יכולות להישמע שונה במקומות שונים במילה. הארמית היא שפה שסייעה לשינויים האלה.


בעברית של היום יש חמש תנועות. תנועה = צליל של אות כמו א או O. יש הבדלים בין הגיות כמו אשכנזית וספרדית, וזה משפיע על איך נשמעת המילה.