התפתחות המדע בעת העתיקה

מדע הוא איסוף שיטתי של ידע על העולם, המבוסס על תצפית, ניסוי והסקה אובייקטיבית.

בתקופות קדומות התחילו אנשים לשים לב לדברים סביבם ולרשום אותם. באמנות מערות נמצאו ציורים שמראים ידע פרקטי, כמו מיקום הלב בבעלי חיים. כשהאנשים החלו לעבד אדמה, הם הבחינו שזרעים מסוימים טובים יותר. הבחנות אלה הובילו לשיטות חקלאיות שנבחנו ושופרו עם הזמן.

חקלאות דרשה לוחות זמנים לזריעה ולקצירה. לכן צפו בכוכבים כדי לדעת עונות. אסטרונומים בשומר העתיקה צפו ליקוי חמה וערכו רשומות במשך מאות שנים. תרבויות שונות, כמו המאיה והשומרים, ערכו לוחות שנה מדויקים כדי לתכנן את עבודת האדמה.

הצורך לסמן גבולות שדות הניע המצרים לפתח גאומטריה שימושית. הם השתמשו בחבלים עם קשרים כדי למדוד זוויות ישרות. מאוחר יותר היוונים פיתחו את הגאומטריה ההגיונית, ואחרים בשטחי המזרח ידעו תוצאות דומות מוקדם יותר.

מסחר וקיבוץ קהילות גרמו לצורך בספירה ורישום. שיטות פשוטות כמו מנייה באצבעות הובילו למערכות עשרוניות. השימוש בחלוקים והמניחה הסדירה שלהם הובילו לחשבונייה. הספרות שאנו משתמשים בהן היום הגיעו מההודים; גם הספרה אפס שורשיה שם.

עם היכרות בכוכבים יכלו בני אדם לנווט על היבשה והים. בפרס חפרו קאנאטים, תעלות לאיסוף מים תת-קרקעיים, ושימוש במצפנים פרימיטיביים לעזרה בכיוון. המצפן המגנטי הגיע לים התיכון ושינה את היכולת לנסוע בים.

בתרבויות רבות הידע נבע מפתרון בעיות יומיומיות. עם הזמן הופיע מעמד של חוקרים בעלי שאיפות תאורטיות, בייחוד ביוון. אריסטו ערך תצפיות וניסויים בביולוגיה, אך גם השתמש בהיקש, הסקה מהכלל לפרט, בניגוד לשיטה האמפירית המודרנית.

בחשיבת יוון העתיקה נטען שהעולם מרכזי ושכבת שמים מסודרת מקיפה אותו. אפלטון קידש את המתמטיקה והשפיע כי תנועת השמיים צריכה להיות מעגלית. רעיונות אלה הופרכו בהמשך: קפלר הראה שמסלולי הכוכבים הם אליפסות, וגלילאו מצא שהירח הוא לא חלק ונחזה לו הרים.

בימי הביניים דעך המדע בחלק מהאזורים. חוקרים כמו רוג'ר בייקון ניסו לקדם ניסויים מדעיים, אך לעיתים הנאתרו על ידי גישות דתיות. גם האלכימאים חיפשו טרנספורמציות בחומרים; חלק מרעיונותיהם נמצאו נכונים מאוחר יותר במדע המודרני.

ברנסאנס חזרו לטקסטים הקלאסיים והגיע מידע חדש דרך פליטים ומסעות. המצאת הדפוס והגילויים הגיאוגרפיים עזרו להפיץ ידע. מדענים כמו קופרניקוס, טיכו ברהה, קפלר, גלילאו וויליאם גילברט חקרו את השמיים והמגנטיות. תקופה זו הובילה לשינוי מהותי בגישה למדע ולפריחת ידע חדש.

מדע הוא איסוף ידע מסודר על העולם.

אדם קדמון צייר חיות ומצא מקום הלב. אחרי זה אנשים למדו לגדל צמחים. הם שימו לב למה עובד בשדה.

חקלאים ראו שכוכבים קשורים לעונות. לכן הם המציאו לוחות שנה לעזרה בזריעה ולקצירה.

במצרים סימנו גבולות שדות בחבל. זה עזר למדוד זוויות ולבנות. אחר כך היוונים פיתחו כללים לידיוק.

כשהתחילו לסחור, צריך היה לספור. ילדים ממשיכים לספור באצבעות. מאוחר יותר נוצרו ספרות, ואפס הוא סימן ריק.

אנשים השתמשו בכוכבים ובמצפן כדי לנווט בים וביבשה.

ביוון החלו לבדוק דברים ולחשוב באופן מסודר. אריסטו עשה תצפיות בחיות.

היו רעיונות ישנים שאמרו שהשמיים מושלמים. אבל מדענים כמו קופרניקוס וקפלר מצאו שהמסלולים הם לא תמיד מעגלים.

בימי הביניים פחות חקרו. היו אנשים שאמנם חקרו, אך לא תמיד קיבלו תמיכה.

ברנסאנס חזרו ללמוד ולחקור. המצאות והמסעות הביאו רעיונות חדשים. מדענים התחילו לשנות את ההבנה על העולם.