טענה

טַעֲנָה (בלועזית: פרופוזיציה) היא מושג מרכזי בפילוסופיה של הלשון. טענה היא תוכן של פסוק חיווי, משפט שמבטא תיאור שניתן לבדוק אם הוא אמת או שקר. טענה יכולה להיות אמיתית או שקרית. בלוגיקה טענות מתחברות ליצירת היסקים והוכחות. בהיסק טענות משמשות כהנחות או כמסקנות.

בשפה יש סוגים רבים של משפטים: שאלות, בקשות, צווים ועוד. הייחוד של הטענה הוא שהיא מציגה תיאור של מציאות, ולכן יכולה להיות בעלת ערך אמת. למשל, הביטוי "הבא לי בבקשה את המים" הוא בקשה ולא טענה, כי הוא לא יכול להיות אמיתי או שקרי. לעומת זאת, "השמיים כחולים" היא טענה, כי אפשר לבדוק אם זה נכון.

ניתן להסתכל על הבחנה זו כמו פונקציה: משפט הוא פונקציה המקבלת תיאור מציאות ומחזירה אמת או שקר. אם הפונקציה לא תלויה במציאות, אז המשפט אינו טענה. עם זאת, יש מקרים מיוחדים: שאלות רטוריות עלולות להביע טענה מבחינה לוגית. לדוגמה, הביטוי "הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו" מנוסח כשאלה, אך בהקשרו הוא מבטא טענה על תיאום בין אנשים.

המגמה החוקרת את השימוש במשפטים השונים וכיצד פעולות דיבור מקשרות לטענות נקראת פרגמטיקה, חקר ההקשר והכוונה בדיבור.

טענה היא משפט שאפשר לבדוק אם הוא נכון או לא. משפט שאפשר לבדוק כזה נקרא פסוק חיווי. טענה יכולה להיות אמת או שקר.

יש משפטים שונים בשפה, כמו שאלה או בקשה. בקשה כמו "הבא לי את המים" אינה טענה. היא לא יכולה להיות נכונה או לא נכונה. לעומת זאת, "השמיים כחולים" היא טענה, כי אפשר לבדוק את זה.

לפעמים שאלה נשמעת כמו טענה. יש שאלות רטוריות שמביעות רעיון כמו טענה.

בלוגיקה טענות עוזרות לבנות היסקים. הנחות הן טענות שמובילות למסקנה. דוגמה קצרה:
1) כל יצור חי בהחלט מת מול הזמן.
2) בני אדם הם יצורים חיים.
מסקנה: בני אדם מתים בסופו של דבר.