יין

יין הוא משקה משכר המיוצר בעיקר מענבים. התהליך העיקרי הוא תסיסה אלכוהולית, כלומר שמרים (פטריות זעירות) ממירים את הסוכר שבמיץ לְאתנול (אלכוהול) ולפחמן דו-חמצני.

המילה "יין" בדרך כלל מתייחסת ליין ענבים. משקאות אחרים מפירות נקראים לעתים שיכר או מצוינים בשם הפרי (למשל: יין רימונים). בחוקי האיחוד האירופי והארצות הברית מותרים תוספים מסוימים ביין.

הפקת היין ישנה מאוד. ממצאים בגאורגיה מצביעים על ייצור לפני כ-8,000 שנים. כלים עתיקים בהרי זגרוס מצביעים על יין מלפני כ-7,400 שנה, ובבבל נמצאו כדים בני כ-5,500 שנה. ב־2024 התגלה יין לבן כבן כ־2,000 שנה בכד קבורה בספרד.

גם במצרים העתיקה ייבאו ענבים ואהבו יין. ציורים על קירות קברים מראים ייצור ושתייה כחלק מטקסים.

ביוון וברומא היין היה מרכזי בחברה ובדת. דיוניסוס (במקור יווני) היה אל היין. הרומאים פיתחו שיטות לגידול גפנים והפיצו את היין באירופה.

גידול גפנים באזור מוכר עוד מתקופת הברונזה. בתנ"ך מוזכרים כרמים ויין בטקסים. בתקופות מסוימות ירדה הייצור בשל איסורים דתיים, אך ביישוב החדש מהמאה ה־19 חזרו לגדל גפנים ולהקים יקבים.

יין מיוצר בדרך כלל מזני ויטיס ויניפרה (המין האירופאי). אם היין מכיל יותר מ־85% מזן אחד הוא נקרא "יין זני" לפי התקן הישראלי. יש זנים בינלאומיים נפוצים וזני מורשת מקומיים.

ענבי יין גדלים בעיקר בקווי רוחב מסוימים. האקלים, הקרקע, וטמפרטורות הלילה משפיעים מאוד על טעם הענבים. מדינות בולטות בייצור: צרפת, איטליה, ספרד, ארה"ב וסין. בישראל יש כרמים בגולן, בגליל, בשפלה ובהרי יהודה.

טעמו של היין מושפע גם מהמקום בו גדלו הענבים. שמות כמו בורדו או שמפניה קשורים לאזור ולסגנון היין.

יינות מסווגים לפי שנת הבציר שלהם. חלק מהיינות משתבחים עם הזמן. לא תמיד יינות אדומים מתיישנים טוב יותר; יינות לבנים מתוקים יכולים להתיישן היטב בגלל חומצה או סוכר גבוהים.

צבע היין נקבע לפי מגע הקליפות במיץ: יין אדום מגיע מקליפות אדומות, לבן בדרך כלל ללא קליפות, ורוזה הוא גוון ביניים. יש גם יין כתום, תירוש לבן עם השריה ארוכה של הקליפות. יין מבעבע מכיל פחמן דו-חמצני ומתקבל באופן תסיסה טבעית או בהוספה מלאכותית. יין מחוזק הוא יין שהוסיפו לו אלכוהול כדי לעצור את התסיסה, והוא מתוק יחסית.

עיקר התהליך כולל: קציר הענבים, הפרדה ומעיכה (לשחרור המיץ), סחיטה (להפרדת הקליפות), תסיסה (שמרים הופכים סוכר לאתנול), יישון (שהיין נרגע בחביות או במכלים), ולעתים תסיסה מאלו-לקטית (בצורה חיידקית שמורכבת המאלית לחומצה לקטית, והופכת את היין רך יותר). בסוף היין מסונן ובוקבק.

ביקבים איכותיים מסננים ענבים פגועים ואז מרסקים בקפידה. לייצור יין לבן מפרידים את המיץ מהקליפות מוקדם כדי למנוע מרירות.

התסיסה נעשית במכלים מודרניים או חביות. לשמרי יין יש תפקיד קריטי ביצירת אלכוהול וארומות. יש לשמור על טמפרטורה מתאימה לתסיסה.

בסיום התסיסה מפרידים נוזל מהמוצקים. יינות איכותיים מיישנים בחביות עץ אלון שמשפיעות על הטעם. בהצללה (שפייה) מסירים משקעים כדי לייצב את היין.

חיידקים מסוימים ממירים חומצה מאלית לחומצה לקטית. זו תסיסה שמרככת את היין ומשפרת יציבותו.

לפני הבקבוק מסננים ופילטרים. בקבוק נקי ללא אוויר חשוב למניעת חמצון. יקבים משתמשים בגזים אינרטיים לצמצום מגע עם חמצן.

ביהדות יין חשוב בטקסים כמו קידוש, הבדלה וליל הסדר. ישנן ברכות מיוחדות סביבו. מצד שני יש איסורים נגד שתיית יתר. בכשרות יש דרישות מיוחדות כדי למנוע נסך, כלומר יין שנגע בו גוי ונועד לעבודה זרה.

בנצרות יין משמש בסקרמנט המרכזי של האוכריסטיה כסמל לדמו של ישו.

באיסלאם, שתיית אלכוהול אסורה (חרם), ולכן גם יין אסור.

אתנול שביין יכול לגרום לשכרות ולנזק ארוך טווח אם שותים הרבה. יש דיון מדעי אם שתייה מתונה מועילה ללב. חלק מהמחקרים מצביעים על נוגדי חמצון ביין האדום, אך סקירות עדכניות מצביעות על הטיות במחקרים וטוענות שאין הוכחה ברורה להגנה.

יין הוא משקה שעשוי בדרך כלל מענבים. תסיסה היא תהליך שבו שמרים (יצורים זעירים) משנים את הסוכר לאלכוהול ולגז.

המילה "יין" בדרך כלל מתייחסת ליין שעשוי מענבים. משקאות מפירות אחרים נקראים שיכר או לפי שם הפרי.

מאות בודדות של אנשים גילו לפני אלפי שנים שהמיץ יכול להפוך למשקה משמח. נמצאו כלים לגידול יין בגאורגיה מלפני כ-8,000 שנה.

ביוון וברומא אהבו לשתות יין. היו להם גם אלים וטקסים סביב היין.

בארץ ישראל גידלו גפנים כבר לפני שנים רבות. התנ"ך מזכיר כרמים ויין. במאה ה־19 חזרו לגדל גפנים ולפתוח יקבים.

יש סוגים רבים של ענבים. כשיין עשוי בעיקר מזן אחד קוראים לו "יין זני".

יש יין אדום, לבן ורוזה. אם מקפידים להשאיר את הקליפות מוכנס צבע אדום. יש גם יין מבעבע, כמו שמפניה, שיש בו בועות.

השלבים העיקריים הם: קטיף הענבים, מעיכה לשחרור המיץ, סחיטה להסרת הקליפות, תסיסה שבה השמרים יוצרים אלכוהול, ויישון עד הבקבוק.

ביהדות משתמשים ביין בטקסים כמו ליל הסדר ובקידוש. בכרית יש חוקים מיוחדים כדי לשמור על כשרות היין. בנצרות משתמשים ביין בטקס האוכריסטיה כסמל. באיסלאם אלכוהול אסור.

שתייה מרובה עלולה להזיק ולגרום לשכרות. שתייה מתונה יכולה להציע יתרונות לטענות מסוימות, אך חוקרים הזהירו שלא תמיד ברור אם זה נכון.