מילות הגיון

"מילות הִגיון" (בערבית: מקאלה פי צנאעת אלמנטק, מאמר בענף ההיגיון) הוא חיבור פילוסופי שכתב, כנראה, הרמב"ם. הספר מציג באופן תמציתי וברור את עיקרי הלוגיקה של אריסטו, לפי האורגנון (האורגנון הוא האוסף של כתביו על הלוגיקה). הוא מסביר מרכיבים של טענה, סוגי סילוגיזם (טיעון לוגי שמסיק מסקנה מהנחות), ובכמה מקומות נוגע גם בנושאים פילוסופיים שמחוץ ללוגיקה.

ג'ואל קרמר שיער שרוב החומר נשאב מכתביו של אל-פאראבי. בפתיחת הספר מסופר שהמניע לכתיבה היה בקשתו של שר או אדם בעל שם להבהיר בקיצור את המונחים וההסכמות בענף ההיגיון, בלי הקדמות מיותרות.

חוקרים נחלקים לגבי הנמען: דיווידסון סבר שהספר נכתב עבור איש מוסלמי בולט, ואילו הרב קאפח טען שהוא עבור ראש ישיבה או רב גדול.

הספר נכתב במקור בערבית, ותורגם לעברית ארבע פעמים.

הספר מחולק לי"ד שערים, המספר י"ד חוזר ביצירות אחרות של הרמב"ם, ולכן הוא כונה גם "י"ד החזקה".

יש חוקרים הסוברים שלא הרמב"ם חיבר את הספר. הם מציינים שהרמב"ם לא מזכיר אותו בכתביו האחרים, ושחסרה שיוך ברור בכתבי היד. כתב יד אחד, שיצא בטורקיה בשנות ה-60 של המאה ה-20, מייחס את החיבור ליעקב אבו יצחק אבן יוסוף.


הספר תורגם לעברית ארבע פעמים.

"מילות היגיון" הוא ספר פילוסופי, כנראה של הרמב"ם. השם בערבית הוא מקאלה פי צנאעת אלמנטק.

הספר מסביר את הלוגיקה של אריסטו. האורגנון הוא אוסף כתבים על הלוגיקה. הוא מלמד מהי טענה ומהם סילוגיזמים. סילוגיזם הוא טיעון שמגיע למסקנה מהנחות.

הסיבה לכתיבה נרשמה בפתיחה: שר ביקש הסבר קצר על המונחים וההסכמות בלוגיקה.

הספר נכתב בערבית. הוא תורגם לעברית ארבע פעמים.

הספר מחולק ל-14 שערים. המספר 14 חוזר ביצירות אחרות של הרמב"ם.

חלק מהחוקרים טוענים שאולי הרמב"ם לא כתב את הספר. כתב יד אחד משנות ה-60 במאה העשרים מייחס אותו לאיש בשם יעקב אבו יצחק אבן יוסוף.


תורגם לעברית ארבע פעמים.