מצליבים

מצליבים (Brassicaceae) היא משפחה גדולה של צמחים עשבוניים. היא כוללת כ-352 סוגים וכ-4,165 מינים. בישראל גדלים בערך 71 סוגים וכ-131, 159 מינים.

השם העברי והשם הישן המדעי (Cruciferae) נובעים מארבעת עלי הכותרת שמסודרים בצורת צלב. הסוג Brassica (הכרוב) הוא האב־טיפוס ששמו מופיע בשם המדעי של המשפחה.

משמעות כלכלית: למשפחה זו ערך גדול כאוכל וכתבלין. בתוכה נמצאים ירקות חשובים כמו כרוב, כרובית, צנון, לפת וקולורבי. חרדל וחזרת משמשים כתבלין. יש גם מינים שנשתלים לנוי ומושכים דבורים.

מרבית המינים הם עשבים חד־שנתיים או רב־שנתיים. העלים מסודרים לסירוגין. הפרחים דו־מיניים (יש בהם גם אבקן וגם עקרה), בדרך כלל באשכולות. לפרח ארבעה עלי גביע וארבעה עלי כותרת בצורת צלב. יש שישה אבקנים: ארבעה ארוכים ושניים קצרים. השחלה עליונה, מורכבת משני עלי שחלה מאוחים. הפרי הנפוץ נקרא תרמיל (pod) או תרמילון (short pod). בתרמיל יש מחיצה מדומה שמחלקת את חלל השחלה לשני תאים. הזרעים כפופי הח embedding) וחסרי אנדוספרם (אין להם רקמת אגירה של מזון). רבים מהמינים ריחניים וחריפים בגלל חומרים כימיים מיוחדים.

בצמחים אלה נמצאים גלוקוזינולטים, גליקוזידים (חומרים כימיים שמכילים סוכר). החומרים מאוחסנים בתאים מיוחדים. בתאים אחרים יש אנזים הנקרא מירוזינאז (myrosinase). כל עוד האנזים והגלוקוזינולטים נשארים בנפרד, הם אינם פעילים. כשמנגנון הרקמה ניזוק (כגון חיתוך או לעיסה), הם באים במגע. האנזים שובר את הקשר לכסוכר, ומתקבלות תרכובות גופריתיות הנותנות את הריח החריף, כמו שמן חרדל.

פיוניות (הנקבים של העלה) ברבים מהמינים הן מטיפוס אנאיזוציטי, כלומר מוקפות בשלושה תאים שלא שווים בגודלם.

מיון המצליבים מסתמך בעיקר על מבנה הפרי. פרי מסוג תרמיל (silique) ארוך כשהאורך גדול פי שלושה לפחות מרוחבו. פרי קצר יותר נקרא תרמילון (silicle). יש גם פירות שאינם נפתחים בזמן הבשלתן (אגנועים) או שמתפרקים לפרקים, כמו בחלק מהצנונים.

צבעי הפרחים הנפוצים בארץ הם צהוב, ורוד ולבן. הלוואים ברוב המינים חסרים. עלי הצמח בדרך כלל פשוטים.

הזרע חסר אנדוספרם. במעטה החיצוני של הזרע יש ריר שמצמיח מיקרופיברילות. ריר זה מתנפח במים ועוזר לזרעים להידבק למצע ולהנביט.

הארומה החריפה של ירקות המשפחה נובעת מהגלוקוזינולטים ומהפעולה של האנזים מירוזינאז. החומרים האלו נשמרים בתאים נפרדים; כשהצמח נפגע, הם משתחררים ונוצרים נגזרות גופרית ריחניות. זהו תהליך מהיר שמייצר את הריח והטעם החריף.

במשפחה נכללים מינים רבים המשמשים למאכל ולתבלין. בין המפורסמים: כרוב, כרובית, צנון, לפת, קולורבי, חרדל וחזרת.

מצליבים היא משפחה גדולה של צמחים. יש בה מאות מינים.

השם בא מפתחות הפרח. לכל פרח יש ארבעה עלי כותרת בצורת צלב.

המון ירקות שייכים למשפחה הזו. לדוגמה: כרוב, כרובית, צנון, לפת, קולורבי. חרדל וחזרת נותנים טעם חריף.

רוב המינים הם עשבים. עלי הצמח מסודרים לסירוגין. הפרח בדרך כלל מכיל גם אבקנים וגם שחלה. הפרי נקרא תרמיל (pod). יש גם תרמילונים, שהם תרמילים קצרים.

הזרעים כפופים וחסרי אנדוספרם. על מעטה הזרע יש ריר. הריר מתנפח במים ועוזר לזרעים להידבק לקרקע.

במצליבים יש חומרים שגורמים לריח חריף. החומרים נקראים גלוקוזינולטים. יש גם אנזים שנקרא מירוזינאז. כשהעלים נחתכים, החומרים והאנזים נפגשים. אז נוצרים שמנים ריחניים. זה מה שנותן את הטעם החריף.

המומחים מסתכלים על הפרי כדי לזהות מינים. יש פרי ארוך שנקרא תרמיל, ויש קצר שנקרא תרמילון. חלק מהפירות נפתחים ונשארת מסגרת, וחלקם לא נפתחים.

הארומה החריפה נשמעת כשחותכים את הצמח. זה בגלל תגובה כימית בין גלוקוזינולטים ומירוזינאז.

במשפחה נמצאים צמחים ידועים ואכילים. הם בדרך כלל לא רעילים לאדם ולצאן.