מרדכי שטריגלר נולד ב-1921 בזאמושץ' שבפולין. בגיל עשר למד בישיבה, בית ספר דתי ליהודים, בליטא. כשהיה בן 16 הוסמך לרב, כלומר קיבל הסמכה לתפקיד רב ולהוראה דתית. ב-1937 עבר לוורשה והחל להתכונן לחייו ככותב.
בעת המלחמה נכשל נסיוונו לברוח לרוסיה ונכלא במחנות. הוא עבד בעבודת כפייה במפעלי תחמושת והועבר ממחנה למחנה. בין המחנות שבהם שהה היו מיידנק ובוכנוואלד. שוחרר ב-1945 על ידי הצבא האמריקאי.
לאחר המלחמה היה שטריגלר מקורב לקבוצה של ניצולים שהקימה את קיבוץ נצר סרני, שקיבל את שמו לזכר קדושי בוכנוואלד. הוא הפך למנהיג תרבותי ורוחני לשורדים ועזר לשמור על רוח הקהילה. במקום לעלות לישראל, בחר להקדיש את חייו לכתיבה ולתיעוד זיכרון יהדות פולין שנרצחה.
ב-1946 השתקע בפריז וכתב בחריפות רומנים, שירים ומאמרים. ב-1953 עבר לניו יורק, שם חי עד למותו ב-1998. בשנות ה-60 ערך את העיתון היידיישר קעמפער. משנת 1987 ועד מותו ערך את פארווערטס, העיתון היידי המרכזי בארצות הברית. פרסם אלפי מאמרים ביידיש.
מאמריו הופיעו גם בישראל, בעיתונים כמו דבר. ב-1978 זכה בפרס איציק מאנגר ליצירה ביידיש. ארכיונו האישי הועבר לספרייה הלאומית ב-2008.
בספרייה הלאומית בירושלים שמורים קרוב לחמישה עשר מספריו. אלה כוללים שירה, סיפורת ומאמרים. רק אחד מספריו תורגם לעברית.
מרדכי שטריגלר נולד ב-1921 בעיירה בשם זאמושץ' בפולין. בגיל עשר למד בישיבה. ישיבה היא בית ספר דתי ליהודים. כשהיה בן 16 הוא הפך לרב. רב הוא מורה ומנהיג קהילתי.
בשנות המלחמה הוא נתפס על ידי הנאצים ונשלח למחנות. שם עבד בעבודות קשות. ב-1945 שוחרר על ידי החיילים האמריקאים.
אחרי המלחמה היה ליד ניצולים שבנו קיבוץ לזכר קורבנות בוכנוואלד. הוא עזר להם כראש רוחני ותרבותי. הוא החליט לא לעלות לישראל. במקום זאת הוא כתב הרבה כדי שנזכור את יהדות פולין.
ב-1946 עבר לפריז. ב-1953 עלה לניו יורק. שם גר עד מותו ב-1998. הוא עבד כעורך עיתונים ביידיש. הוא היה עורך של היידישער קעמפער ושל פארווערטס. כתב אלפי מאמרים בשפה היידית.
ב-1978 קיבל את פרס איציק מאנגר על הכתיבה שלו. בשנת 2008 נשמרו המסמכים שלו בספרייה הלאומית.
בספרייה הלאומית יש כמעט חמש־עשרה ספרים שלו. אלה שירים, סיפורים ומאמרים. רק ספר אחד תורגם לעברית.
תגובות גולשים