נקודת שקילות (נקודה אקוויוולנטית או נקודה סטוכיומטרית) היא המצב בתגובה כימית שבו מספר המולים של הטיטרנט שווה מבחינה סטוכיומטרית למספר המולים של המגיב שנבדק, שנקרא אנליט. מולים הם יחידת מידה לכמות חומר; "סטוכיומטרית" פירושו לפי יחס המוליים שנקבע בתגובה. זו הכמות הקטנה ביותר של חומר שמגיב או נצרך כדי להשלים את התגובה.
במקרים מסוימים יש יותר מנקודת שקילות אחת. לדוגמה, בחומצות דו‑פרוטיות יש שתי נקודות שקילות, כי החומצה נותנת פרוטון פעמיים.
בנקודת השקילות העקומה של הטיטרציה מראה נקודת פיתול. עקומת הטיטרציה היא גרף שמציג שינוי בתוצאה (כמו pH או מדד אחר) בזמן שמוסיפים טיטרנט.
נקודת הסיום דומה לנקודת השקילות אבל אינה זהה. זו הנקודה שבה האינדיקטור, חומר ששינוי צבעו מורה על המצב, משנה צבע. בדרך כלל שינוי הצבע קורה מעט אחרי נקודת השקילות.
ישנן שיטות רבות לקבוע את נקודת השקילות, כולל שיטות יוניות ואופטיות ומדידות חשמליות.
נקודת שקילות היא רגע בניסוי כימי שנקרא טיטרציה. טיטרציה זה ניסוי שבו מוסיפים נוזל קטן־על־הנוזל הנבדק.
טיטרנט הוא הנוזל שמוסיפים. אנליט זה החומר שמודדים. מולים זו דרך למדוד כמה חומר יש.
בנקודת השקילות יש בדיוק את הכמות הנכונה של טיטרנט כדי להגיב עם האנליט.
לפעמים יש יותר מנקודת שקילות אחת. לדוגמה, בחומצות דו‑פרוטיות יש שתי נקודות כאלה.
נקודת הסיום היא כשהאינדיקטור, חומר שמשנה צבע, משנה צבע. בדרך כלל זה קורה מעט אחרי נקודת השקילות.
יש דרכים שונות למצוא את נקודת השקילות, למשל על ידי בחירת אינדיקטור או מדידות מיוחדות.
תגובות גולשים