סיגמא

סִיגְמַא (גדולה Σ, קטנה σ, קטנה סופית ς) היא האות ה-18 באלפבית היווני. היא נהגית כמו האות ס.

בו־ספרות היוונית האות מקושרת למספר 200.

מקורה באות הפיניקית שין, אך שם האות ביוונית נובע כנראה מהאות סמך. במעבר מהפיניקית ליוונית החלו כמה אותיות לייצג צלילים שונים מאשר במקור.

העיצורים הפיניקיים ששמם מזכיר zayin, samekh, tsade ושין התאחדו בצורה מורכבת במעבר ליוונית. לפי מקובל, כמה מהם הפכו לאותיות יווניות שונות: zayin ל־ζ (זֵטה), samekh ל־ξ (קסה), tsade לאות סַן (עתיקה) ושין לסיגמה. חוקרים הציעו שמות האותיות התערבבו או ששתי אותיות ייצגו את צליל s עד שאחת מהן נעלמה. אפשר גם ששם «סיגמה» קשור למילה σίζω (סיזו), שפירושה לִחשוּש.

בתקופות הביניים ובכתיבה המזרחית הופיעה לעיתים צורת סיגמא ירחית, דמויית חצי־סהר (C). צורה זו נותרה בכתבי כנסייה אורתודוקסית ובמהדורות מסוימות. מהסיגמא הירחית נוצרה האות Кירילית С והאות בקופטית. מהסיגמא הקטנה הסופית התפתחה האות הלטינית S.

בסימון מתמטי, הסיגמא הקטנה משמשת לסימון סכום רימן, כלומר סכום מתמטי שמקירב שטחים מתחת לעקומות. היא משמשת גם לסימון תמורות (פרמוטציות), סידורים או החלפות של איברים.

סיגמא (Σ, σ, ς) היא אות יוונית. היא האות ה-18.

היא נשמעת כמו האות ס. באותיות יווניות היא שווה לערך המספרי 200.

האות באה מהכתב הפיניקי, כתב עתיק. השם שלה נוצר מאות אחרת ששמה סמך.

לפני הימים שלנו היו כמה אותיות ששמעם דומה. בהיסטוריה חלק מהן הפכו לאותיות יווניות שונות. חלק מהחוקרים חושבים ששמות האותיות התבלבלו או שאחת מהן נעלמה.

לפעמים השתמשו בצורת סיגמא ירחית, שהיא דמוית C. את הצורה הזו אפשר לראות בכתבי כנסייה ישנים. צורה זו עזרה ליצור אות בקירילית ובקופטית. האות S בלטינית התפתחה מהסיגמא הקטנה סופית.

במתמטיקה σ מציינת לעיתים סכום רימן. סכום רימן הוא דרך לקרב שטחים. לפעמים σ מייצגת גם תּמורות, כלומר סידורים של פריטים.