עברית פירושה "לשונו של עֵבֶר" והשם מקושר לדמות המקראית עֵבֶר. במסורת מיוחס לה תפקיד של שפה קדומה שלא נתבלבלה במגדל בבל. במקרא שמה של השפה הוזכר גם כ"יהודית" או "שפת כנען" בהקשרים אזוריים.
עברית שייכת למשפחת השפות האפרו־אסייתיות, הענף השמי (שפות שמיות). זו השפה הכנענית היחידה המדוברת היום. בערכות הקדומות נכתבו בה התנ"ך והמשנה. באמצע התקופות המאוחרות הופסק השימוש בה כשפת דיבור, אך היא נותרה שפת כתיבה דתית ומשפטית במשך מאות שנים.
בתחילת המאה ה‑19 החלה תנועה לשחזר את השפה כשפת דיבור. זהו מקרה יחיד בעולם של "תחיית שפה" מוצלחת. אליעזר בן־יהודה היה דמות מרכזית במאמץ זה. בסוף תקופת המנדט הבריטי נקבעה העברית כשפה רשמית, ובעת הקמת מדינת ישראל הפכה לשפה הלאומית.
כיום יש כ־9 מיליון דוברים, רובם בישראל. חלקם דוברים ילידיים, וחלקם לומדים את השפה כשפה שנייה.
בשל ההיסטוריה הרב־קהילתית היו בעבר ניבים שונים, למשל ניבים יהודיים ושומרוניים, וגם דרכי הגייה אשכנזית, ספרדית ותימנית. בן־יהודה קידם את ההגייה הספרדית, אך בימינו ההגייה המתקבלת היא פשרה בין מסורות ההגייה. בעבודה עם קבוצות שונות השפה קיבלה השפעות חיצוניות (ערבית, רוסית, אנגלית), וכך נוצרו הבדלים בסגנון ובהגייה.
ההגייה השתנתה לאורך הדורות. אותיות כמו ע', ח' ור' הוגו בצורות שונות בעבר ובהווה. בעבר היו יותר פונמות (צלילים מובחנים) מאשר בעברית המודרנית, וחלקן התמזגו או השתנו בהשפעת שפות שכנות כמו ארמית וערבית.
עברית מייצגת תבנית טיפוסית לשפות שמיות: רוב המילים נבנות משורש (רצף של 3, 4 אותיות) ומשקלים (תבניות של תנועות וסיומות). כך נוצרים פעלים ושמות משפחה של מילים שקשורות במשמעות. בשפה המודרנית יש גם מילים שאינן ברורות מבחינת שורשן, בעיקר מלשונות זרות.
הכתב העברי המודרני הוא אבג'ד (abjad), מערכת שבה האותיות העיקריות הן עיצורים. יש 22 אותיות בסיסיות ועוד 5 אותיות סופיות. צורת הכתב המרובעת הגיעה מהכתב הארמי בתקופת בית שני. סימני הניקוד (תנועות) הומצאו בטבריה במאה ה‑7 לספירה, והם מסייעים בקריאת הטקסטים, בעיקר התנ"ך.
עברית השפיעה על שפות יהודיות אחרות. ביידיש ובלאדינו יש מילים רבות שנשאבו מעברית, והן לעתים נכתבות באותיות עבריות. גם מילים עבריות חדרו לשפות זרות דרך תרגומי המקרא, לדוגמה: "שבת", "אמן", "הללויה" ו"שיבולת" (Shibboleth).
במסורת היהודית העברית מכונה "לשון הקודש". כמה הוגים כמו הרמב"ם ונקודות אחרות דנו בסיבת הקדושה שלה. היא נחשבת לשפה שבה נכתבו הטקסטים הדתיים החשובים.
עברית נלמדת גם באוניברסיטאות מחוץ לישראל. בארצות הברית יש קהילה דוברת עברית, ובמדינות מסוימות הוכרה בעברית כשפת מיעוט.
עברית נקראת על שם עֵבֶר, דמות מן התנ"ך. השם קשור לכך שהשפה נחשבת ישנה וחשובה.
עברית שייכת לקבוצת השפות השמיות. בזמנים קדומים דיברו בה אנשים בארץ כנען. במשך מאות שנים היא כמעט לא הייתה שפת דיבור. במאה ה‑19 החלה לחזור לשימוש יומיומי. אליעזר בן־יהודה היה חשוב להחייאתה.
לשעבר דיברו יהודים בדרכים שונות. היו הגיות אשכנזית, ספרדית ותימנית. היום רוב הדוברים בישראל מדברים בעברית דומה.
הכתב העברי כולל 22 אותיות ועוד 5 סופיות. כדי להראות תנועות מוסיפים ניקוד. סימני הניקוד הומצאו בטבריה לפני מאות שנים.
בעברית בונים מילים משורש של כמה אותיות. משורש אפשר ליצור הרבה מילים קשורות.
עברית השפיעה על שפות יהודיות אחרות, למשל יידיש ולאדינו. במצוות ובתפילות משתמשים בעברית. קוראים לה גם "לשון הקודש".
כיום יש כמיליון דוברים ומיליונים נוספים. רובם גרים בישראל. מילים עבריות נכנסו לשפות אחרות, כמו "שבת" ו"אמן".
תגובות גולשים