פרווה (כשרות)

פַּרְוֶה (ביידיש: פאַרעווע, פאַרעוו), או סתמי, הוא מונח בכשרות שמשמעותו: לא חלב ולא בשר. מוצר פרווה אינו מכיל רכיבים שמקורם בבעלי חיים, ובו‑זמנית אינו מכיל חלב ומוצריו. לכן אפשר לאכול אותו יחד עם בשר או יחד עם חלב בלי לפגוע באיסור של בשר בחלב.


המונח לא הופיע ברוב הספרות ההלכתית העתיקה. פוסקים דיברו על מאכלים כאלה בשמותם, כמו ירקות, דגים או ביצים, או תיארו אותם כ"לא של בשר ולא של חלב". המילה פרווה הגיעה לעברית מהיידיש, ואולי שורשיה בסלאבית. הוצעה חלופה עברית, "סתמי", במילון משנת 1938, אבל היא לא נקלטה באופן רחב.


פרווה כוללים מזונות שאינם מן החי, וכן דגים, ביצים ודבש. חלב אישה (חלב אם) נחשב פרווה, אך אסור לבשל אותו או לאכול אותו עם בשר בגלל מראית עין (הופעה שנראית כאילו עושים דבר אסור). לפי הרמ"א (פוסק הלכה) חלב שקדים, אף שהוא פרווה, ראוי שיהיו בו חתיכות שקדים אם אוכלים אותו עם בשר, כדי למנוע מראית עין. לעומת מוצרי חלב, אם חלב אם נפל לתבשיל הוא בטל אפילו בפחות משישים, וישנה הבחנה ביחס לחובת ההמתנה בין אכילת בשר ושתייתו.

יש גם כללים מיוחדים לגבי פרווה שאפה או התבשלו בכלי שהיה בשימוש לבשר או לחלב. כללים אלו נקראים נ"ט בר נ"ט, כללים המתייחסים לטעם שהספגו הכלים והשפעתו על הכשרות.

פַּרְוֶה פירושו: לא חלב ולא בשר. זה אומר שהאוכל לא עשוי מבעלי חיים וגם אין בו חלב.


המילה באה מהיידיש. לפעמים אומרים גם "סתמי", אבל זה פחות נפוץ.


פרווה אפשר לאכול יחד עם בשר או עם חלב. דגים, ביצים ודבש נחשבים פרווה. חלב אם נחשב פרווה, אבל לא מבשלים אותו או אוכלים אותו עם בשר, כי זה נראה לא נכון (מראית עין). יש גם חוקי כשרות על פרווה שהתבשלו בכלים שהיו בשימוש לבשר או לחלב. כללים אלה קוראים נ"ט בר נ"ט, והם מדברים על טעם שהכלי הספיג.