צאינה וראינה

"צאנה וראינה" (ידוע גם כ"טייטש-חומש") הוא ספר תורני ביידיש שנכתב בשנת 1616 על ידי יעקב בן יצחק אשכנזי. חומש פירושו חמשת חומשי תורה, חמשת הספרים הראשונים בתנ"ך. המחבר היה דרשן, כלומר מטיף ומרצה על פרשיות השבוע, ופנה בעיקר לקוראות שלא ידעו לקרוא עברית, בעיקר נשים.

כבר במאה ה-16 הופיעו תרגומים ופרשנויות ביידיש כדי לאפשר למי שאינם קוראים עברית ללמוד את הפרשות. יעקב בן יצחק אסף מדרשים, סיפורים ומפרשים יהודיים על המקרא, ופירושים ממקורות רבים. המטרה הייתה להנגיש את הפסוקים ואת המסורות לקהל רחב.

הספר אינו תרגום מילולי של התורה או ההפטרות. ההפטרות הן קטעים שנקראים אחרי פרשת השבוע מן הנביאים. במקום זאת המחבר בחר מדרשים ופירושים ובנה מהם טקסט ספרותי ופיוטי. הוא משתמש לעיתים בפרשנות רבנו בחיי, אך מדלג על חלקים מסובכים כמו קבלה או פילוסופיה.
במיוחד בולט הדגש על דמויות נשים במקרא. המדרשים מוסיפים לעתים עלילות ורגש, וכך הקוראות מקבלות תמונה עשירה של האירועים והדמויות.

הספר התקבל במהירות ברחבי העולם האשכנזי דובר היידיש. הוא הודפס במאות מהדורות (מעל 200) והיה נפוץ עד השואה. פוסקי הלכה רבים ראו בו כלי לימוד טוב לפרשיות השבוע, ואפילו המליצו עליו לאנשים שאינם מבינים את פירוש רש"י.

עם השנים נעשו במהדורות השונות שינויים רבים: התאמות ללשון היידיש המזרחית, השמטות לפי דרישות צנזורה, עריכות בסגנון משכיל ועריכות בנטייה חסידית. למאה ה-19 וה-20 נוספו גם עיבודים ותירגומים לשפות אחרות, שלעתים שינו את התוכן המקורי.

"צאנה וראינה" הוא ספר דתי ביידיש. יעקב בן יצחק אשכנזי כתב אותו ב־1616. יידיש היא שפה יהודית שנדברו בה הרבה אנשים.

הספר נכתב בשביל אנשים שלא קראו עברית. חומש זה אומר חמשת ספרי התורה. לא מדובר בתרגום מדויק של התורה. במקום זאת יש בו סיפורים ומפרשים קצרים על פסוקים. מדרש הוא סיפור יהודי שמסביר קטעים בתנ"ך.

הספר מדבר הרבה על נשים בתנ"ך. הוא נותן להן תפקידים חשובים ומספר על הרגשות שלהן.

הספר הפך לפופולרי. הוא הודפס במאות מהדורות. עם הזמן שינו והוסיפו לו דברים. גם תרגמו אותו לשפות אחרות.

היום הספר מוכר כחלק מהספרות הדתית ביידיש בעבר.