שרה שנירר

שרה שנירר נולדה בקרקוב ב-6 ביולי 1883 למשפחה חסידית. חסידי פירושו משפחה שמקיימת מנהגים דתיים ומצטרפת לקהילה של אדמו"ר (מנהיג רוחני). אביה היה תלמיד חכם, והיא נאלצה לעבוד כתופרת צעירה כדי לעזור לכלכלת הבית. במקביל השלימה את לימודיה והעמיקה בחינוך יהודי.

בשנות ה-10 המוקדמות של המאה ה-20 ראתה שנירר בעיה: בנות רבות קיבלו השכלה כללית בלבד. "השכלה" כאן פירושו לימודים ונושאים שאינם דתיים. היא חששה שהן ינתקו מהמסורת הדתית. מתוך דאגה זו החלה לפעול להקמת חינוך יהודי מסורתי לבנות.

בסוף תשרי תרע"ט (1918) פתחה בקרקוב כיתה קטנה של כ-25 בנות. זה היה חדר עבודה שלה כתופרת שהוסב לכיתה. היא לימדה דת, מידות (תכונות מוסר), עברית, יידיש, כתב רש"י, תולדות ישראל ומלאכת יד. השם "בית יעקב" לקוח מפירוש מדרש לפסוק, שבו "בית יעקב" מתייחס לנשים.

בית הספר הצליח והפך לרשת חינוכית לבנות תחת חסות אגודת ישראל. אגודת ישראל היא ארגון פוליטי־דתי שפעל במזרח אירופה. עד שנות ה-30 התרחבה הרשת במהירות, וב-1924 סיים המחזור הראשון של קורס המורות. בתי ספר בשם זה ממשיכים לפעול בקהילות חרדיות עד היום.

פתיחת בתי הספר עוררה מחלוקת. רבנים וחסידויות מסוימות התנגדו, וטענו שהברכה שנתן אדמו"ר אחד הייתה אישית ולא להקמת תנועה. מצד שני, הרב ישראל מאיר הכהן, ה"חפץ חיים" (מנהיג רבני בולט), כתב שפסקי ההלכה הישנים לא מתאימים עוד. הוא חשב שצריך להעניק לבנות חינוך דתי כדי שלא ינותקו מהדת.

שנירר אהבה גם יצירות של התרבות הגרמנית, אך רצתה לשלב ידע כללי עם חיזוק הזדהות יהודית. היא שאפה שנערות יקבלו חינוך רחב, ובו בזמן יחושו קירבה למסורת. בסמינרים למורות יצרה חוויה רוחנית דומה לזו של הגברים: תלמידות גרו יחד, התפללו, שרו ורקדו בשבתות.

שנירר כתבה ביידיש (שפת יהודים במזרח אירופה). היא פרסמה סיפורים, מחזות חינוכיים וספרי ילדים. בסך הכל יצאו כ-20 כרכים, כולל אוטוביוגרפיה. חלק מעבודותיה תורגמו לעברית.

היא ייסדה את הסתדרות 'בנות אגודת ישראל', תנועה נשית מקבילה לאגודת ישראל. קבוצות ואמצעים חינוכיים לקראת עלייה לארץ גם נקראו על שמה.

שנירר חולה ונפטרה ב-1 במרץ 1935. היא נקברה בבית הקברות פלשוב בקרקוב. בהלווייתה השתתפו אלפים וגדולי הרבנים נשאו הספדים. אחרי מותה מונה הרב יהודה לייב אורליאן למנהל בתי הספר.

לאחר מלחמת העולם השנייה נחרב בית הקברות. ב-2003 הוצבה מצבה חדשה על קברה. בליל 15 בינואר 2024, בזמן אירועים שנקראו "מלחמת חרבות ברזל", הושחתה המצבה בידי אלמונים.

יש רחובות ועל בתי ספר הקרואים על שמה בירושלים, בנתניה ובקהילות נוספות.

שרה שנירר נולדה בקרקוב ב-1883. היא גדלה במשפחה דתית. בתור ילדה נאלצה לעבוד כתופרת. אחר כך למדה והקפידה על לימודי יהדות.

בשנת 1918 פתחה שרה כיתה קטנה בביתה. למדו שם כ-25 בנות בגילאי 13, 14. היא לימדה דת, עברית, יידיש (שפה יהודית) ומלאכת יד.

הכיתה של שרה הפכה לרשת שנקראה "בית יעקב". בתי ספר אלה נתנו חינוך יהודי לבנות. עד שנות ה-30 הרשת התרחבה והרבה נערות למדו בה.

חלק מהרבנים לא אהבו את הרעיון. אחרים, כמו הרב הידוע ה"חפץ חיים", חשבו שזה חשוב ללמד בנות כדי שישמרו את הדת.

שרה כתבה סיפורים ומחזות ביידיש. היא פרסמה כעשרים ספרים, וגם כתבה את סיפור חייה.

שרה נפטרה ב-1935 ונקברה בבית הקברות פלשוב. לאחר המלחמה המקום נפגע. בשנת 2003 הוצבה מצבה חדשה על קברה. בלילה ב-2024 המצבה הושחתה. יש רחובות ובתי ספר שנקראו על שמה.