הסקת מסקנות

הסקת מסקנות היא השלב האחרון בתהליך חשיבה שבו יוצרים מידע חדש מתוך ניתוח של מידע קיים. המסקנה היא התוצר הכולל והכללי של התהליך. היא מסתמכת על ההיסקים ההגיוניים שנעשים מתוך העובדות שנאספו.

כדי ליצור ידע יש לקשר בין מושגים ולהבין איך אירועים ותנאים משפיעים זה על זה. במדע מסיקים מסקנות מממצאים ובונים מהן תיאוריות. זה כולל בדיקת השערות ואיחוד נתונים.

אינדוקציה היא דרך להסיק כלל מתוך מקרים פרטיים. דדוקציה היא ההפך: להסיק פרט מתוך כלל.
למידת חקר היא שיטה לימודית פעילה שמבוססת על עקרונות המחקר המדעי ועל יכולת להסיק מסקנות.

בסטטיסטיקה מסיקים מסקנות על אוכלוסייה מתוך מדגם, קבוצה קטנה שנבחרה. המסקנות האלה אינן ודאיות לחלוטין, כי הן מבוססות על נתונים חלקיים. לכן מקבלים בדרך כלל מסקנות הסתברותיות בלבד.
תורת ההסתברות מספקת מודלים מתמטיים לטיפול באי-ודאות. היא מחברת בין הסטטיסטיקה התיאורית, שמתארת נתונים, לבין ההסקה הסטטיסטית, שמנסה להסיק מסקנות מהנתונים. מדגם גדול יותר מחזק את היכולת הסטטיסטית ולרוב משפר את אמינות המסקנות.

הסקת מסקנות חשובה ללמידה כי היא עוזרת להבין מה קורה ואיך עדיף לפעול. בתהליך פתרון בעיות משתמשים בניסוי וטעייה כדי לבדוק מה עובד. מיומנות זו חשובה גם בתפקידי ניהול, כי היא מאפשרת לנתח סיטואציות ולבחור דרך פעולה. כך האדם לומד להסתגל לשינויים בסביבה ובתרבות. קבלת החלטות מבוססת על היסקים מתוך המידע הקיים.

הסקת מסקנות היא כשמחשבים משהו חדש מתוך מה שכבר יודעים. המסקנה (רעיון חדש או תשובה) מגיעה בסוף החשיבה.

לפעמים כדי לדעת משהו חדש צריך לקשר בין רעיונות. במדע מסיקים מסקנות מתוך ניסויים ובודקים אם הן נכונות.
אינדוקציה (להוציא כלל מהדוגמאות) אומרת ללמוד כלל מתוך מקרים קטנים. דדוקציה (להוציא פרט מהכלל) אומרת להשתמש בכלל כדי להבין פרט.
למידת חקר היא דרך ללמוד בעבודה ובבדיקה אישית.

סטטיסטיקה (למדוד מה קורה בקבוצה) משתמשת במדגם, כלומר בחלק מהקבוצה, כדי לנחש על כל הקבוצה. התשובה בדרך כלל לא ודאית במאה אחוז. הסתברות (חישוב סיכוי) עוזרת להתמודד עם אי-ודאות. ככל שהמדגם גדול יותר, המסקנות נהיות יותר חזקות.

הסקת מסקנות עוזרת להבין איך לפעול טוב יותר. כאשר פותרים בעיות מנסים דרכים שונות עד שמשהו עובד. זה גם עוזר לקבל החלטות ולהסתגל לשינויים סביבנו.